12/01/2026

אצבע הדק (Trigger finger) בילדים ומבוגרים

מאת: עומר סלוין

אצבע הדק או ״טריגר פינגר״ (Trigger finger) הינו מצב שכיח המאופיין ב״קפיצה״, תפיסה או נעילה של אחת האצבעות, במהלך כיפוף ויישור. לעיתים האצבע משתחררת בבת אחת בליווי תחושת קפיצה, ולעיתים נדרשת עזרה מהיד השנייה.

מצב זה נגרם כתוצאה מהפרעה בהחלקה התקינה של גיד המכופף (Flexor tendon) בתוך התעלה (״מעטפת הגיד״) שבה הוא עובר בכף היד, בשל אי־התאמה בין עובי הגיד לבין תעלת הגיד.

מי שכתב את הפרק המאוד מקצועי הזה הוא ד"ר עומר סלוין שהוא מומחה בכירורגיה אורתופדית, בעל התמחות על בכירורגיה של היד.

מה השכיחות של טריגר פינגר באוכלוסיה ואצל מי היא יותר נפוצה?

השכיחות של אצבע הדק במבוגרים באוכלוסיה הכללית הינה כ-2%.

המצב נפוץ יותר בנשים, בגילאי 50-60 ובאנשים הסובלים מסכרת (שכיחות של עד 20%).

מהי האצבע השכיחה ביותר לאצבע הדק?

הקמיצה (האצבע הרביעית, בין הזרת לאמה) היא האצבע השכיחה ביותר להופעת אצבע הדק במבוגרים, ולאחר מכן באגודל.

מה הדגשים של אצבע הדק בילדים לעומת מבוגרים?

אצל ילדים, למרות שהתופעה נראית דומה, מדובר במצב פחות שכיח, כאשר אגודל הדק (Trigger thumb) מתפתח בכ-0.5% מהילדים, בעיקר בגילאי שנה עד 3 שנים. חשוב להדגיש שגם בילדים זוהי תופעה שאינה מולדת וגם לא מופיעה בדרך כלל מיד לאחר הלידה. ב-30% מהמקרים מדובר בשני האגודלים.

מלבד אגודל, הופעה של אצבע הדק אחרת בילדים, הינה נדירה ביותר (פחות מ-0.01%) ובמרבית המקרים האלו קשורה למצבים נוספים כגון מחלות אגירה, מחלות דלקתיות או מחלות של רקמת החיבור.

מה מרגישים באצבע הדק?

התלונה השכיחה הבולטת ביותר הינה על תפיסה או נעילה במפרק הבין־גלילי המקורב (PIP) באצבעות במבוגרים או במפרק בין הגלילים באגודל (IPJ) בילדים.

בשלבים מוקדמים יותר ניתן לחוש כאב בלבד, ללא ה״קפיצות״, בבסיסי האצבעות, בדיוק באזור בו הגיד אינו ״נכנס״ בצורה חלקה לתעלת הגיד באצבעות.

בשלבים מאוחרים ה״נעילה״ עלולה להפוך לקבועה, עד למצב שלא ניתן לשחרר את המפרק גם לא באמצעות היד השנייה.

ראו בתרשים בהמשך.

קצת על אנטומיה, או – למה זה קורה בעצם?

בכל אצבע עוברים שני גידים המאפשרים כיפוף וסגירת אגרוף. גידים אלו אינם “חופשיים” לגמרי– הם עוברים בתוך מעטפת / תעלה צרה (Flexor tendon sheath), שתפקידה להגן על הגידים ולשמור על אותם במיקום מדויק לצורך כיפוף האצבעות בצורה חזקה, מדויקת וחלקה.
המעטפת בנויה ממספר רצועות טבעתיות (Pulleys) העוטפות את הגיד, כאשר בפתחה של התעלה, בבסיס האצבע, נמצאת הרצועה הטבעתית הראשונה (A1 pulley) ובאזור זה מתרחשת עיקר הפרעה בהחלקה התקינה של הגיד.

ראו בתרשים הבא.

כאמור, התיאור המדוייק ביותר של מצב זה הינו אי־התאמה בין עובי הגיד המכופף לבין תעלת הגיד.

מצב זה נגרם כתוצאה משילוב של שני תהליכים הנובעים מחיכוך חוזר- מצד אחד עיבוי של הגיד עצמו (Notta's nodule) ומצד שני עיבוי והתקשחות של רצועת ה-A1, עד למצב שבו הגיד מתקשה לעבור בתעלה – ואז מתרחשת תחושת קפיצה או נעילה של האצבע.

במרבית המקרים לא ניתן לקבוע את הסיבה להתפתחות אצבע הדק בילדים ובמבוגרים. באוכלוסיה הבוגרת, עבודה פיזית שכוללת אחיזה חוזרת בחוזקה, מאמץ בידיים או שימוש ממושך בכלי עבודה עשויה להחמיר או לתרום להתפתחות התסמינים אך אצבע הדק אינה נגרמת בדרך כלל רק בגלל סוג עבודה מסוים. בנוסף, עבודה משרדית, הקלדה או שימוש בעכבר בלבד – אינם נחשבים עד כה כגורם מוכח להתפתחות של אצבע הדק. כפי שצויין, גורמי הסיכון המוכחים להתפתחות אצבע הדק הינם גיל (עשורים חמישי-שישי), נוכחות של מחלת הסכרת ושכיחות מוגברת אצל נשים.

האם אגודל הדק קשור למכה או חבלה?

לא.

בילדים, פעמים רבות מבחינים כי האגודל ״נעול״ דווקא אחרי נפילה או חבלה קלה אך נדיר מאוד שיש קשר לחבלה עצמה. כמובן במקרה שישנם כאבים, נפיחות או שינוי צורה באזור החבול, ממצאים המתאימים לשבר או פריקה, חובה לבצע בירור מלא בחדר המיון אבל ברוב המקרים מדובר בהפרעה שקיימת זמן ממושך אצל הילד, אשר מוצא דרכים לתפקד עם קפיצות או נעילות לסירוגין באגודל באופן כמעט מלא ועל כן יש עיכוב באבחנה.

בדיקת רופא המכיר את התופעה יכול להוביל לאבחנה מדויקת של אגודל הדק, בניגוד לאבחנה שגויה של ״פריקות״ חוזרות לאחר חבלה.

כיצד מאבחנים אצבע הדק?

האבחנה של אצבע הדק הינה בעיקרה אבחנה קלינית. כלומר כאשר קיימים הסימנים האופייניים (כאבים מעל לבסיס האצבע, מלווים ב״קפיצות״ / ״נעילות״) וממצאים מתאימים בבדיקה הגופנית, ניתן להגיע ברמת וודאות גבוהה לאבחנה מדויקת.

בדיקות עזר נוספות, כגון צילום רנטגן, אולטרסאונד או MRI מבוצעים במקרים לא טיפוסיים במידה וקיים חשד שמדובר באבחנה אחרת או נוספת.

מה הטיפול באצבע הדק?

למרות שמבחינה ״מכאנית״ קיימת הפרעה דומה בילדים ומבוגרים המובילה להופעת הקפיצות או נעילות באצבע, מבחינת ניהול הטיפול והאפשרויות קיים שוני ניכר בין ילדים למבוגרים.

במבוגרים קיימים שלושה סוגי טיפולים עיקרים

טיפול שמרני באצבע הדק במבוגרים בעזרת סדים

הטיפול בסד מכוון בדרך כלל לקיבוע זמני של המפרק בבסיס האצבע (MCPJ) בזמן הפעלת מפרקי האצבע (PIP + DIP) וצפוי להוביל להקלה בתסמינים, אך בדרך כלל באופן חלקי וזמני.

טיפול שמרני באצבע הדק במבוגרים באמצעות זריקת סטרואידים

טיפול בזריקת סטרואידים, הגורמים להפחתת התהליך הדלקתי באזור החיכוך, הינו טיפול נפוץ ויעיל ומוביל להקלה בתסמינים בעד 50% מהמקרים. ההקלה בתסמינים בדרך כלל מופיע תוך מספר ימים (או לעיתים באופן הדרגתי בשבועיים-שלושה לאחר הזריקה) ונמשכת במרבית המקרים לתקופה של 6-12 חודשים. למרות היעילות הגבוהה בטיפול בזריקה בודדת, טיפול בהזרקות חוזרות ידוע כאפקטיבי הרבה פחות. על כן, במידה והתסמינים חזרו לאחר זריקה אחת מקובל לבצע ניסיון אחד נוסף של זריקת סטרואידים, אך הישנות של התסמינים לאחר שתי זריקות מצריכה לשקול טיפול ניתוחי.

טיפול ניתוחי באצבע הדק במבוגרים

הטיפול הניתוחי פותר באופן מלא את הבעיה, על ידי חיתוך של הרצועה שמונעת מהגיד את ההחלקה התקינה, רצועת ה-A1 pulley, אשר נמצאת מספר מילימטרים מתחת לעור במעבר בין כף היד לאצבע.

הניתוח לרוב מבוצע בהרדמה מקומית בלבד ואורך מספר דקות, כאשר מיקום, צורת ואורך החתך העורי יכול להשתנות בטכניקות שונות.

תוצאות הניתוח הינן לרוב מצוינות, עם שיעור נמוך של סיבוכים או צורך ניתוחים חוזרים.

מה הטיפול באגודל הדק בילדים?

בילדים, בטיפול באגודל הדק, קיימים שיקולים נוספים.
ראשית, במעל 50% מהמקרים, התופעה חולפת לחלוטין ללא כל טיפול, אך לעיתים רק לאחר מספר רב של חודשים, בעיקר בגילאים מאוד צעירים (מתחת לגיל שנה). בנוסף, טיפול בסדים ליישור האגודל בזמן השינה, אשר מתאימים בעיקר לשלבים הראשונים של ההפרעה, כאשר המפרק עדיין ״גמיש״ (ניתן בעדינות ליישר את האגודל של התינוק), יכול להוביל להעלמות התופעה ללא צורך בניתוח. על כן, בתינוקות מתחת לגיל שנה עד שנה וחצי, עם אגודל הדק במצב התחלתי (״קפיצות״ או ״נעילות״ של המפרק אך ללא נעילה קבועה וללא כאבים) ניתן לבצע ניסיון של מספר חודשים בטיפול לא ניתוחי (מתיחות, סדים ומעקב) מכיוון שלפחות עד גיל שלוש שנים אין סיכון בפגיעה בתפקוד לטווח האורך במידה ועדיין קיים אגודל הדק.
אצל פעוטות מעט מבוגרים יותר, עם אגודל הדק מתקדם יותר (נעילה קבועה של המפרק- לא ניתן ליישור כלל) או במידה והטיפול השמרני לא הביא לשיפור מלא, מומלץ לבצע טיפול ניתוחי. פעולה זו דומה לניתוח במבוגרים כאשר המטרה הינה חיתוך רצועת ה-A1 pulley, לאחר ביצוע חתך באורך של מספר מילימטרים בעור, ומוביל לשחרור מיידי של המפרק ה״נעול״. בילדים הפעולה מתבצעת תחת הרדמה מלאה. תוצאות הניתוחים לשחרור אגודל הדק בילדים מצוינות, עם אחוזי סיבוכים נמוכים מאוד.
יש להדגיש שוב כי בילדים, במידה והתופעה מתרחשת באצבעות ולא באגודל, מדובר בדרך כלל בבעיה יותר מורכבת שקשורה למבנה אנטומי חריג או למחלות סיסטמיות – דלקתיות, אגירה או מחלות של רקמת חיבור ועל כן הטיפול שונה ומורכב יותר.

לסיכום, אצבע הדק היא הפרעה שכיחה במבוגרים, ולא נדירה בילדים (באגודל בלבד!) הנגרמת מאי-התאמה בין גיד מכופף למעטפת הגיד, המתבטאת בכאב, קפיצות או נעילות של האצבע או האגודל.

האבחנה מבוססת ברוב המקרים על סיפור קליני ובדיקה גופנית, ללא צורך בבירור מורכב. אפשרויות הטיפול מגוונות ותלויות בגיל המטופל, חומרת התסמינים ושלב המחלה, ונעות מטיפול שמרני ומעקב, דרך הזרקות סטרואידים במבוגרים, ועד טיפול ניתוחי ממוקד ובטוח במקרים מתאימים.

חשוב להדגיש כי בילדים קיימת נטייה להחלמה ספונטנית, במיוחד בגיל צעיר, בעוד שבמבוגרים הטיפול מותאם בעיקר לחומרת ההפרעה ולהשפעתה על התפקוד. בסך הכול, עם אבחנה נכונה והתאמת טיפול מושכלת, ניתן להגיע בשיעור גבוה מאוד של מקרים להקלה מלאה בתסמינים ולתוצאות מצוינות לטווח הקצר והארוך, עם שיעור סיבוכים נמוך.

בהצלחה.