מהי שכיחות אשך טמיר בילדים?

השכיחות של אשך טמיר בילודים שנולדו לאחר הריון מלא (37 שבועות ומעלה) היא כ- 1-2%. השכיחות בקרב אוכלוסיית הפגים גבוהה בהרבה ומגיעה עד ל- 30%. בדרך כלל ניתן לזהות את המום מיד לאחר הלידה.

לרוב מדובר באשך טמיר בצד אחד, ובמקרים פחות שכיחים בשני האשכים. האשכים הטמירים הדו צדדיים יכולה להגיע עד ל- 30% מכלל המקרים. 

האם יש סוגים של אשכים טמירים? 

אין באמת "סוגים" אבל אנחנו מפרידים בין אשכים שניתן למשש במפשעה לאורך מסלול הנדידה שלהם ובין אשכים שלא ניתן למשש אותם בכלל. קיים סוג נוסף הנקרא אשכים ניידים (רטרקטיליים), ראו בהמשך. 

אשכים לא נמושים – אשכים שלא ניתן למשש אותם יכולים להיות מכמה סיבות:

• יתכן שהאשך נתקע תהליך הנדידה שלו ונמצא בתוך הבטן (אשך בטני).
• יתכן שהאשך התנוון ונעלם במהלך ההריון או מיד לאחר הלידה ולכן לא קיים.
• אשך אקטופי – אשך שסטה ממסלול הנדידה הרגיל והתמקם בדופן הבטן/בבסיס הירך וכדומה.
• יתכן שהאשך לא נמוש לא בגלל שהוא לא קיים אלא כי הוא מתחבא, למשל בילדים שמנמנים שקשה לעיתים למשש אצלם את האשכים. 

ב- 80% מכלל המקרים ניתן למשש את האשך הטמיר במפשעה וכך לדעת בוודאות שהאשך אכן קיים. ב–20% הנותרים נשאלת השאלה האם האשך נמצא בחלל הבטן או האם התפתח כלל. מצב מיוחד זה דורש פעולה אבחנתית של סקירת חלל הבטן באמצעות מצלמה זעירה (Diagnostic laparoscopy).

מה ההבדל בין אשך טמיר לאשך נייד?

במהלך ההיריון האשכים מתפתחים בחלל הבטן ולקראת סוף החודש השביעי להיריון הם נודדים למפשעה ומתמקמים בשק האשכים. תהליך זה מובל על ידי מבנה אנטומי הידוע כ- Gobernaculum testis (מנחה האשך) אשר כשמו כן הוא, מוביל את נדידת האשך ובסופו של דבר מעגן אותו בשק האשכים.
כמו שאמרנו קודם, במקרה של אשך טמיר הוא נעגן באזור המפשעה ובמיעוט המקרים האשך יישאר בחלל הבטן.
יש מקרה נוסף – כאשר תהליך זה מתקיים כמתואר אבל לשריר שמחבר את האשך לשרירי דופן הבטן (שריר הנקרא קרמסטר) כושר כיווץ גבוה מהרגיל, כך שהתוצאה תהיה אשך נייד (Mobile or retractile testis). אשך נייד ימצא גם הוא באזור המפשעה, למעט בזמן ששריר הקרמסטר בהרפיה (כגון במהלך שעות השינה) ואז, בניגוד לאשך טמיר, האשך הנייד יורד באופן עצמוני לשק האשכים (וניתן גם להוריד אותו בבדיקה לשק האשכים) כך שבשני המקרים ניתן למשש אותו.

אשך נייד, בניגוד לאשך טמיר, הוא אשך תקין לכל דבר ועניין.

מה עושים כאשר מאבחנים אשך הטמיר אחרי הלידה?

חלק מהאשכים הטמירים יכולים להשלים את תהליך הנדידה לשק האשכים במהלך חצי השנה הראשונה לחיים. זה יקרה רק בכ- 50% מהמקרים של האשכים הטמירים שניתנים למישוש במפשעה, ושנדידתם נעצרה לאורך המסלול הטבעי בו הם אמורים לנדוד (מחלל הבטן לשק האשכים). במקרים אלה יש מקום למעקב רפואי ובמידה ואין התקדמות יש להחליט על ניתוח להורדת האשך לשק האשכים. את הניתוח יש לתכנן החל מהחודש השישי לחיים, בתינוקות שנולדו מהריון מלא.
אשך טמיר ש"סטה" מציר הנדידה הטבעית שלו במפשעה ונמצא ממוקם בבסיס הירך, ליד שק האשכים או על פני דופן הבטן, לא ישלים את תהליך הנדידה שלו במהלך ששת חודשי החיים הראשונים. סוג זה של אשך טמיר, ידוע בשם Ectopic testis תמיד ידרוש התערבות ניתוחית.
בחלק מהאשכים הטמירים ניתן לאבחן גם בקע מפשעתי נילווה. גם סוג זה של אשך טמיר יזדקק בוודאות לניתוח.

האם צריך לשלוח ילד עם אשך טמיר לבדיקות כלשהן?

האבחנה של אשך טמיר הינה אבחנה קלינית, כלומר נעשית בבדיקה ידנית של הילד (לעיתים יש צורך בבודק מנוסה).
ילד עם אשך טמיר לא דורש ברור נוסף כלשהו, כולל לא בדיקת אולטרסאונד (פעמים רבות הילדים נשלחים לבצע אולטרסאונד שאין בו צורך).

מתי יש צורך לבצע בדיקות משלימות?

כאשר לא מצליחים למשש את האשך יש צורך לשלוח לאולטרסאונד, על-מנת לנסות לאתר את האשך (שיתכן שלא נמוש בבדיקה אך הוא קיים במפשעה או במקום אחר, מחוץ למסלולו הרגיל). אם גם האולטרסאונד לא איתר אשך, הטיפול משתנה (ראו בהמשך).
כאשר לא ממששים שני אשכים בבדיקה ידנית והאשכים אינם מאותרים באולטרסאונד, יש צורך לפנות גם לברור אנדוקרינולוגי.