האם התרופה בכלל נחוצה?

בחיים חשוב לכולנו לבחור את המלחמות שלנו.
הילד עם 38.9 חום, רץ בבית ומפרק הסלון? חיוני ולא כאוב? אולי לא כזה משמעותי להוריד לו את החום, שהרי החום הינו רק מספר. יש לנו באתר פרק חשוב על "האם ומאיזה טמפרטורה ראוי להוריד החום לילדים" והתשובה קשורה כמובן לסימפטומים ולא למספר.
אז נתחיל בלחשוב האם בכלל חייבים לתת תרופה.

האם יש אלטרנטיבה לתרופה זו? האם יש תרופה דומה עם טעם שונה?

רוב הילדים אינם סרבנים מוחלטים ויסכימו לקבל תרופה טעימה יותר. לכן, לדוגמה באנטיביוטיקה השכיחה בישראל, אמוקסיצילין (אתם מכירים בתור מוקסיפן או עוד כמה שמות דומים) יש כמה חברות שמייצרות ואחת בטעם תות והשנייה בטעם בננה. אז אם אתם יודעים מראש שהילד שלכם יקבל רק התרופה X, קנו אותה ולא השנייה.
אלטרנטיבה נוספת יכולה להיות גם תרופה שעושה את אותה עבודה אבל במוצר אחר. לדוגמה איבופרופן להורדת חום ושיכוך כאב נמכר בשמות נורופן, אייבו ואדוויל. אולי הבן שלכם אוהב את התרופה בטעם התפוזים ואולי את זו בטעם הענבים. החזיקו בבית מבעוד מועד את התרופה שהוא יותר אוהב על מנת שבאמצע הלילה לא תצטרכו לתת משהו אחר.
ואולי הורדת חום אצלו צריכה להיות בכלל עם פראצטמול שנמכר תחת השמות אקמול או נובימול.
ואם הגעתם עד הלום ואתם לא מכירים את המחשבון שלי להורדת חום בילדים, תיכנסו לקישור הבא.

האם יש דרך לתת את התרופה בצורה אחרת?

זה כמובן קשור לתרופות להורדת חום שניתן לתת כנרות / אבקות / סירופים / תרחיפים וכמובן כדורים שחלקם ניתן להמיס.
בחרו את צורת המתן שהכי מתאימה לילד שלכם ולגילו.
בנוסף, ראיתי בעבר ילדים שהגיעו למוקדים השונים לטיפול אנטיביוטי תוך שרירי או תוך ורידי כי אינם מסוגלים לקחת תרופות דרך הפה.
גם זה קורה.

למה לא לתת נר לכל הילדים שלא מוכנים לבלוע תרופה?

בגדול יש את כל התרופות להורדת חום בילדים בנרות. אבל:
1. אנחנו לא מדברים בפרק הזה רק על תרופות להורדת חום. והרי אין אנטיביוטיקה בנרות.
2. מגיע גיל של ילד, שאני לא יודע להגיד בדיוק מהו, סביב שלוש או ארבע שנים, שזה הופך להיות קצת מוזר לשים נר לילד. אני רואה ילדים גדולים יותר במרפאה שהדרך היחידה לתת להם להורדת חום היא נר בטוסיק. שוב לטעמי, בגיל מסוים זה פתולוגי. 

האם יש תרופה אחרת מרוכזת יותר?

לגיטימי לחלוטין בזיהומים שונים לדון יחד עם הרופא מה האנטיביוטיקה הנכונה ביותר לכל זיהום, אבל במקביל גם מה האנטיביוטיקה הכי מתאימה לכל פציינט.
לדוגמה – דלקת גרון מסטרפטוקוק מקבוצה A – חיידק סופר רגיש לאנטיביוטיקות שונות. תרופת הבחירה, מה שנקרא הקו הראשון, היא אמוקסיצילין לעשרה ימים, אבל גם אזיטרומיצין יכול לעבוד ושם הטיפול הוא לחמישה ימים. בנוסף, המינון היומי במיליליטרים שיקבל הילד באמוקסיצילין הוא כמעט פי ארבע מזה שינתן באם ירשם אזיטרומיצין.
אז אני לא חושב שצריך לשנות החלטות רפואיות הרות גורל בגלל החשש שהילד לא יקח את התרופה. אני מאוד ממליץ לרשום אמוקסיצילין ולא אזיטרומיצין לדלקת גרון מסטרפ. אבל במקרים חריגים, ניתן לזרום עם הילד ועם ההורים למטרת העלאת ההיענות לטיפול.
עדיף לי ילד שישלים 5 ימי אזיטרומיצין מלאים באינדיקציה זו מילד שיקבל שלושה ימי אמוקסיצילין.

קח אותי לפרוצדורה – איך נותנים תרופות בסירופ לילדים

נתחיל במה לא לעשות במתן תרופות בסירופ לתינוקות או לילדים?

אסרטיביות זה חשוב אבל יש להימנע הפעלת כוח מוגזם. פתיחת הפה בכוח, או דחיפה חזקה של מזרק לתוך פה של ילד והשפרצה של התרופה עלולים להביא לפציעה או אף להקאה.
מתן תרופות בשינה – עלול לגרום לחנק. לדעתי לא שיטה טובה.
ריב בין ההורים – אמא צועקת על האבא שהוא מצידו צווח על הדודה והיא מצידה שופכת דלי של מים קרים על הראש של מישהו שעבר ברחוב. לא אווירה טובה.
הורה אחד שבסוף נשבר ומוותר – לא טוב. החלטתם? בצעו יחדיו.

מה כן לעשות במקרה של סירוב לקחת תרופה?

א. השרו אווירה רגועה וטובה במידת האפשר במקביל לאסרטיביות.
ב. תנו התרופה בישיבה, לא בשכיבה.
ג. יש עדיפות למתן תרופות בסירופ בעזרת מזרק ופחות כפית. כמובן שאם הילד זורם, ניתן לתת בכפית.
ד. ניתן לתת לילד להחזיק המזרק ולתת את התרופה לבד.
ה. במקרים של סרבנים נדרשים לרוב שני מבוגרים. אחד שיושב ועליו יושב הילד. יד אחת מחבקת את הידיים של הילד ויד אחת עוזרת בפתיחת הפה. השני מכניס המזרק ונותן התרופה.
ו. תמללו את הארוע בדיבור נעים ולא מתלהם – "אני מצטער חמוד שנאלצתי להחזיק אותך בכוח. אני מקווה שפעם הבאה תיקח את התרופה ולא נצטרך להחזיק אותך ככה".
ז. חיבוק תמיד עוזר.
ח. סטיקרים או הפתעות – הכול במידה. אין רע בלתת מדי פעם פרס על לקיחת התרופה, אבל אם תהפכו את זה לנוהל קבוע, מארוע לארוע הפרס יגדל וזה מיותר.

איך שמים את המזרק בפה של הילד וכמה מהר להזרים את התרופה?

שתי אפשרויות לשים את המזרק:
א. אחרי קו השיניים /חניכיים בקו האמצע. לא עמוק מדי בכדי לא לעורר רפלקס הקאה.
ב. בצד של הפה על אזור הלחי הפנימית.
תנו את התרופה לאט – אין להזריק כמות גדולה בכל פעם שאחרת הילד פשוט יפלוט. תנו בקצב המהיר ביותר שבו הילד עדיין מסוגל לבלוע.
ניתן לשתות משהו מתוק בין מנה למנה.

מה עושים אם הילד הקיא או פלט מייד התרופה?

כתבנו כבר בשאלות נפוצות על חום בילדים כך:
יש כמובן בעיה בלתת מנה נוספת של תרופה שכבר ניתנה כי באם ההקאה/פליטה לא הייתה מידית אזי יתכן וחלק מן התרופה כבר נספג.
וברור שדין אנטיביוטיקה מסוימת אינו כמו דין תרופה אחרת להורדת חום לדוגמה.
עם זאת, במידה ותרופה שניתנה מיד (מול העיניים) נפלטה החוצה, אזי מותר באופן חד פעמי לחזור על אותה מנה במספר הגבלות:
• כל התרופה שנתנו נפלטה מיד אחרי המתן ולא אחרי מספר דקות.
• מדובר בארוע בודד ולא במשהו שקורה באופן רציף מספר פעמים ביום.
• אין מדובר בתרופות מיוחדות שניתנות למצבים כרוניים של הילד. במקרים כאלה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל בכל בעיה.

לסיכום, הטעויות שאנחנו עושים עם הילד השלישי שונות לשמחתנו מאלו שעשינו עם הילד הראשון. לדעתי ניתן לשים דגש, כבר מגיל מאוד מוקדם, על נושא מתן תרופה כסירופ בילדים, ולהביא את הילד למצב שבו אם הוחלט שחשוב לקחת תרופה, הוא לוקח תרופה.
קל להגיד, קשה לעשות, אני יודע.
בהצלחה.