נדמה שהספורט הלאומי החדש במדינת ישראל אינו מטקות בחוף ים אלא דחייה ופיצול של חיסונים.
דחיית חיסונים –לא שלא מחסנים, אלא דוחים את החיסון או החיסונים למועד מאוחר יותר. בוקרה פיל מישמש. לעתים משתמשים באמרה שמחכים שהמערכת החיסונית של התינוק תבשיל, כאילו הייתה המערכת החיסונית אגס.
פיצול של חיסונים שונים שאמורים להינתן באותו יום – לדוגמא בגיל חודשיים (פגישה חשובה, קיראו עליה עוד פה) נותנים רק אחד מהחיסונים ובהמשך משלימים השניים האחרים.
פיצול של חיסון המכיל מספר מרכיבים – במקום לתת המרובעת של גיל שנה (חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח) נותנים שלושת הראשונים ואת האבעבועות במועד נפרד.
אז מה הסיפור?
אם שכיחות תופעת הלוואי אחרי מתן המחומשת היא 5% – דהיינו בעד 5% מהילדים יש אי שקט או חום ב-24 שעות שאחרי החיסון. ואם שכיחות תופעת הלוואי בנפרד של הפרבנר זהה (גם 5%), אז מכאן נובע:
מתוך הילדים שמתחסנים באותו יום בשני החיסונים יחד, עד 10% יפתחו אי שקט או חום לא גבוה. בעוד שבדוגמה הזו, אם תפצלו אז הסיכוי לקבל אחת מתופעות הלוואי הללו היא 5% בנפרד אחרי כל חיסון (וביחד 10%).
כך שאני לא רואה מהו הגליק הגדול.

נכון, ישנה עבודה שמדגימה שכיחות גבוהה יותר של תופעות לוואי אחרי החיסון המרובע של גיל שנה (חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח) לעומת פיצול לאותו מועד לשתי זריקות (הראשונה חצבת, חזרת ואדמת והשנייה אבעבועות רוח), אבל ההבדלים לדעתי בטלים בשישים, והחיסרון ברור – עוד פגישה בטיפת חלב ועוד זריקה לילד.