מהם הסוגים השונים של כאבי וסת (דיסמנוריאה)?

נהוג להבחין בין שני סוגים של דיסמנוריאה:
דיסמנוריאה ראשונית היא הסוג השכיח ביותר בנערות. מדובר בכאבי וסת שאינם נגרמים ממחלה או מבעיה מבנית באגן. הכאבים מופיעים לרוב שנה עד שלוש שנים לאחר הופעת הוסת הראשונה, עם התבססות מחזורים ביוציים, ומופיעים בעיקר בימי הדימום עצמם.
לעומתה, דיסמנוריאה שניונית נגרמת כתוצאה מבעיה רפואית ברורה, כגון מומים מבניים במערכת הרבייה או מצבים אחרים באגן. במקרים אלה הכאבים נוטים להיות קשים יותר, להחמיר עם הזמן, להופיע גם מחוץ לימי הוסת או לא להגיב לטיפול רגיל.

ממה נגרמים כאבי הוסת?

כדי להבין למה כואב, חשוב קודם להבין מה בכלל קורה ברחם בזמן הוסת. בכל מחזור חודשי רירית הרחם נבנית כהכנה להריון, וכאשר הריון אינו מתרחש, הרירית מתפרקת ונפלטת החוצה כדימום הוסתי. על תהליך זה תוכלו לקרוא בהרחבה בכתבה על מחזור הוסת.

בזמן פירוק רירית הרחם משתחררים חומרים דלקתיים, ובעיקר פרוסטגלנדינים. חומרים אלו גורמים להתכווצויות חזקות של שריר הרחם ולהפחתת זרימת הדם אליו. מצב שמוביל לכאב. אצל חלק מהנערות קיימת רגישות מוגברת להשפעת חומרים אלו, ולכן הכאב חזק יותר.
אותם חומרים דלקתיים משפיעים גם על מערכות נוספות בגוף, ומסבירים תסמינים נלווים כמו בחילות, הקאות, שלשולים, כאבי ראש ותחושת עייפות כללית. בנוסף, גורמים כמו עומס רגשי, מתח נפשי או חוסר איזון הורמונלי עשויים להשפיע גם הם על עוצמת הכאב.

איך מאבחנים דיסמנוריאה?

האבחון מתחיל בשיחה רפואית מקיפה ושאלות כמו מתי החלו הכאבים, מה עוצמתם, כמה זמן הם נמשכים, האם הם מחמירים עם הזמן והאם קיימים תסמינים נוספים. כאשר התיאור מתאים לדיסמנוריאה ראשונית, אין צורך בבדיקה גינקולוגית או בבדיקות הדמיה, וניתן להתחיל טיפול באופן מיידי.

מתי בכל זאת צריך יותר מזה?

יש מקום להמשך בירור כאשר מתקיים אחד או יותר מהמצבים הבאים:

• הכאבים חזקים במיוחד או מחמירים עם הזמן.
• אין תגובה לטיפול לאחר מספר חודשים.
• הכאבים מופיעים גם מחוץ לימי הוסת.
• קיימים תסמינים נלווים משמעותיים או דימום לא סדיר.
• יש חשד לדיסמנוריאה שניונית.

במצבים אלה ייתכן צורך בהערכה גינקולוגית, בדיקות מעבדה ואולטרסאונד אגן. 

מהו הטיפול בכאבי וסת?

ברוב המקרים ניתן להקל משמעותית על כאבי וסת באמצעות טיפול פשוט ומותאם:

• תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) – קו הטיפול הראשון. תרופות אלו מפחיתות את ייצור הפרוסטגלנדינים (החומרים האחראים להתכווצויות הרחם ולכאב. תרופות כגון כגון איבופרופן – נורופן או אדוויל; נפרוקסן – נקסין. יעילותן גבוהה במיוחד כאשר נוטלים אותן במינון מתאים, ולעיתים אף מתחילים יום לפני הופעת הוסת, ובהתאמה לגיל ולמשקל ובהנחיית רופא.
• טיפול הורמונלי – כאשר הכאב אינו מגיב לטיפול בנוגדי דלקת, ניתן לשקול טיפול הורמונלי (כגון גלולות), אשר מפחית את עובי רירית הרחם ואת ייצור החומרים הגורמים לכאב.
• אמצעים משלימים – חימום מקומי, פעילות גופנית סדירה ולעיתים גם גירוי עצבי חשמלי (TENS) יכולים לסייע בהפחתת הכאב, במיוחד בשילוב עם טיפול תרופתי.

לסיכום, כאבי וסת אינם גזירת גורל! נערות אמורות להיות מסוגלות לתפקד כרגיל גם בימי הוסת, מבלי שסבל או פגיעה בתפקוד יהיו חלק בלתי נמנע מעצם היותן נשים.

זיהוי מוקדם, התייחסות רצינית לכאב וטיפול מותאם יכולים לעשות הבדל גדול בחייהן לרבות בלימודים, בחברה ובבריאות העתידית שלהן.