אבל הילד חלש, זה לא מהאנטיביוטיקה?

בואו נקח דוגמה.

מוישה זוכמיר קיבל אנטיביוטיקה באבחנה נכונה של דלקת ריאות, זאת אחרי ארבעה ימים של חום ושיעול.

אחרי יממה של טיפול החום נשבר. מצוין, סימן שפגענו טוב בטיפול.

אבל הילד עדיין משתעל – טוב, זה הגיוני אחרי דלקת ריאות.

והוא בעיקר חלש. ברור שהוא חלש. הוא מחלים ממחלה זיהומיות קשה שלפני המצאת האנטיביוטיקה הייתה הורגת כ-20% מהאנשים שהיו חולים בה.

לעתים החולשה והעייפות דווקא מגיעים אחרי התחלת טיפול הולם, בטח ובטח ליום יומיים הראשונים, ואז מתחיל תהליך של שיפור גם באנרגיה ובעייפות של הילד.

לכן, ברוב רובם של המקרים, לא האנטיביוטיקה עושה את העייפות של הילד, אלא ההחלמה מהמחלה הקשה עצמה.

אבל בגלל שהאנטיביוטיקה מחלישה הילד יתפוס בקלות וירוסים בגן, לא?

אבל החלטנו שלרוב לא האנטיביוטיקה היא שמחלישה אלא ההחלמה מהמחלה הקשה שבגללה נדרשה אנטיביוטיקה.

ברור שמישהו שמחלים ממחלה זיהומיות X הוא בקבוצת סיכון לתפוס גם Y. אבל לא בגלל הטיפול האנטיביוטיקה.

היעזרו בפרק באתר שמדבר על מתי יכולים ילדים לחזור לגן הילדים או לבית הספר, בקישור הבא.

מתי צריך לגשת לבדיקת רופא?

תראו, להרבה מחלות יש הרבה סיבוכים פוטנציאלים שיכולים להביא לילד שלא מתאושש אחרי התחלתו של טיפול הולם.

מדלקת בשריר הלב כסיבוך של כל מחלה זיהומית ועד פירוק השרירים (מיוזיטיס) סביב כל מחלה וירלית, בעיקר שפעת.

כך שאם המצב בשיפור מיום ליום, ואם זה לא נמצא יותר מדי זמן אחרי זיהום כלשהו ואם הילד סך הכול מתפקד, הרושם שלי הוא שמדובר בהחלמה טובה.

אם המצב נמשך יותר ממספר ימים, אם העייפות קיצונית ובטח ובטח אם אין שיפור, יש מקום לפנות להערכה של הרופא המטפל.