חלק מהזמן

עידן עמדי הוא מוזיקאי סופר מוכשר. בנוסף לעובדה שהוא אדם ושכן ששובה את הלב בהתנהגות שהיא סופר צנועה.

השיר הזה יצא בשנת 2017 ומה שמעניין בו הוא זווית הראיה הנשית שבה הוא מסופר ומושר. הקליפ גם הוא מלא ברוח נעורים.

עידן מספר כי לפני כמה שנים קיבל שיחת טלפון מפתיעה מריטה ששאלה אם יוכל לכתוב לה שיר. "התרגשתי והסכמתי ורבע שעה לאחר מכן בטיול עם הכלב נולד השיר הזה". בהמשך המפיק של אלבומה של ריטה חשב שהשיר פחות מתאים לאלבום אותו הקליטה וכך נשאר השיר במגירה מספר שנים עד שהתפרסם. "לא הרגשתי צורך להחליף את השיר ללשון זכר כי הרגשתי יותר כמספר של השיר ושזהו לא שיר שנכתב על חיי".

ביקשתי מעידן סיפור רפואי לאתר והוא ציין סיפור רפואי מעניין מעברו:

"כשהייתי תינוק בן שנה וקצת הייתה לי פריחה מסוימת בעור. הוריי הסתובבו עמי בין רופאים ולא מצאו תשובה ממה הפריחה ולמה היא ממשיכה. עד שהגיעו לרופאה שהיא ׳אגדה׳ בירושלים ושמה דר' ורה ליבוביץ׳. דר' ליבוביץ אמרה להורי  שזוהי פריחה נדירה ושכל המטופלים שלה שסבלו מאותה הפריחה הפכו להיות אנשים מוכרים עם הזמן – חברי כנסת, אנשי עסקים וכו…כמובן שההורים שלי לקחו את האבחון בערבון מוגבל אבל רצה הגורל ויצא שהאבחנה של הדוקטור הייתה נכונה." 

האמת, שמהנתונים הדלים הללו הצעתי לעידן אבחנה משוערת שיכולה להתאים כולל תמונות. הוא ינסה לשחזר מול הוריו ונראה אם זה היה זה.

בתמונת הילדות, עידן עמדי, בלי פריחה.

לילדים – "ולפעמים זה גם קורה לי בלילות, לחשוב על כל מה שרציתי להיות". מה אתם רוצים להיות? 

אתם יודעים שהחלום שלי בתור ילד היה לעבוד על משאית זבל? עדיין זה נראה לי מגניב להיתלות ככה על המשאית מאחור.

חלק מהזמן

חָלָק מֵהַזְּמַן הֱיוּ בִּי חֲשָׁשׁוֹת עַל מָה

שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד וָלֹא אָמַרְתִּי אוּלַי כְּבַר לֹא אֹמַר

בְּחַלּוֹן קָטָן מוּלִי בּוֹהֶה בְּפַנָּסֵי הָרְחוֹב

אֵיךְ בְּיוֹם הֵם בּוֹדְדִים וְאֵיךְ בְּלַיְלָה הֵם שֶׁבְּיָם לְחַיּוֹת

 

וְלִפְעָמִים זֶה גַּם קוֹרֶה לִי בְּלֵילוֹת

לֶחָשׁוּב עַל כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת

וְלִפְעָמִים זֶה מִן חִיּוּךְ כָּזֶה מוֹכֵר

שֶׁעוֹזֵר לִי לְהַשְׁלִים עִם שֶׁנִּגְמַר

לִפְעָמִים כְּשֶׁסְּתָם צֻפָּה עַל הַבָּנוֹת

כָּל כָּךְ קָשֶׁה לִי לְהַחֲזִיק אֶת הַדְּמָעוֹת

כָּל אֵלֶּה בְּגוֹנֵי סֶגוֹל יָרֹק

מַזְכִּירִים לִי שֶׁהַטּוֹב כְּבַר לֹא רָחוֹק

הוּא כְּבַר לֹא רָחוֹק …

 

חָלָק מֵהַזְּמַן הָיוּ בִּי הַחְלָטוֹת בְּרוּרוֹת

שֶׁאֲנִי מִתְּחִלָּה לִשְׂמֹחַ לְהַרְפּוֹת מִכָּל מָה שֶׁכְּבָר לֹא

בְּחַלּוֹן קָטָן מוּלִי בּוֹהֶה בְּעִיר הַיְּשָׁנָה

שֶׁאַהֲבָתִי לֶאֱהֹב הִיא אַהֲבָה אוֹתִי בַּחֲזָרָה

 

וְלִפְעָמִים זֶה עוֹד קוֹרֶה לִי בְּלֵילוֹת

לֶחָשׁוּב עַל כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת

וְלִפְעָמִים זֶה מִן חִיּוּךְ כָּזֶה מוֹכֵר

שֶׁעוֹזֵר לִי לְהַשְׁלִים עִם שֶׁנִּגְמַר

לִפְעָמִים כְּשֶׁסְּתָם צֻפָּה עַל הַבָּנוֹת

כָּל כָּךְ קָשֶׁה לִי לְהַחֲזִיק אֶת הַדְּמָעוֹת

כָּל אֵלֶּה בְּגוֹנֵי סֶגוֹל יָרֹק

מַזְכִּירִים לִי שֶׁהַטּוֹב כְּבַר לֹא רָחוֹק

הוּא כְּבַר לֹא רָחוֹק …