הקדמה – המספרים מדברים על זה שמעל שני שליש מהילדים מקבלים אנטיביוטיקה לפני גיל שנתיים ויותר מחצי מהם יותר מפעם אחת בשנה. 

טוב, בישראל לדעתי הנתונים מתקרבים ל- 100% מהילדים ומינימום שלוש פעמים בשנה אבל זו רק הרגשה וניסיון ולא נתונים רשמיים… 

אז יחד עם התועלת המדהימה שיש בטיפולים אנטיביוטיים וירידה אדירה בסיבוכים של מחלות זיהומיות, ראו חוקרים בעולם שיש במקביל עלייה בהיארעות של מחלות כמו אלרגיה, אסתמה, מחלות מעי דלקתיות, מחלות ראומטולוגיות (ראו קישור מה זה מחלות ראומולוגיות), השמנה, סכרת, אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז ועוד.

וחוקרים התחילו לשאול את עצמם האם יש קשר בין הדברים דרך מושג חשוב שצריך להכיר בהיבט הזה והוא 'תאוריית ההיגיינה'.

תאוריית ההיגיינה גורסת שירידה בחשיפה למחוללים זיהומיים שונים מובילה לעלייה בהיארעות מצבים ומחלות שמתווכים על ידי מערכת החיסון. מה הקשר? החשיפה למגוון מזהמים 'מאמנת' את מערכת החיסון לדעת למה להגיב ולמה לא ואז הסיכון שהיא תצא מאיזון קטן יותר. רוצה לומר, שאם אנחנו נותנים אנטיביוטיקה ומקטינים את שכיחות החשיפה לזיהומים שונים בילדים, הסיכון שמערכת החיסון תצא מאיזון מסיבות כאלה ואחרות גדול יותר, ואיתו הסיכון שתתפתחנה מחלות כאלה ואחרות. 

התיאוריה הזו מתקשרת לעוד מושג גדול שהולך ותופס מקום חשוב בעולם הרפואה והוא 'המיקרוביום' – אותה אוכלוסיית חיידקים שחיה אצלנו ואיתנו בגוף במקומות שונים (בעיקר במעיים, אבל גם על העור, בפה, באוזן ואיפה לא), מהווה חלק בלתי נפרד מהבריאות שלנו ויש לה תפקידים שהולכים ומתבררים בהמון תהליכים מגוונים בגוף כולל תהליכים של מערכת החיסון ושל חילוף החומרים. ברור שטיפולים אנטיביוטיים פוגעים באופן סלקטיבי באותה אוכלוסיית חיידקים "ידידותית" ויוצרים שיווי משקל חדש שיכול להטות את הכף לרעה ולהביא להתפתחות מחלות. יש עבודות שמראות שגם חשיפה חד פעמית וקצרה יכולה להיות הרסנית ביותר לאותה אוכלוסיית חיידקים, ואם זה גם קורה באיזה זמן קוסמי לא מתאים, אז שוב נוצר אותו פוטנציאל רע להתפתחות מחלות. 

שיטות – אז איך עושים מאמר כזה מקיף ושיטתי, הנקרא בשפה הרפואית Systematic review and meta-analysis? 

סורקים את המאגרים הרפואיים לפי קריטריונים שונים והגדרות מקדימות, מאתרים את כל המאמרים הרפואיים שעסקו בהשפעות של אנטיביוטיקה על ילדים מתחת לגיל 18. כיוון שיש ים של מידע וחלקו לא איכותי ולא ניתן להסיק ממנו הרבה, מזקקים את הכל לקבוצה של מאמרים איכותיים שמהם ניתן להוציא נתונים ולעבד אותם. כאן הצליחו, בסופו של דבר, לקבל 160 מחקרים שבדקו 21 תוצאים ב- 22,103,129 ילדים. מרשים.

תוצאות – התוצאות של המאמרים האלה הן תמיד עסק מסובך ומורכב כיוון שהנתונים אינם אחידים בין כל המחקרים ומאוד תלוי איך מגדירים כל דבר ואיך מחשבים. למשל הגדרה בסיסית של מהי חשיפה לאנטיביוטיקה. אבל רגע נדלג מעל ההגדרות וננסה להיות פרקטיים ולמצוא את השורה התחתונה. והשורה התחתונה במקרה הזה היא חישוב של כמה הסיכון היחסי לפתח מחלה מסויימת גדול יותר בחשיפה לאנטיביוטיקה בהשוואה למי שלא נחשף. 

והתוצאות של הסיכון למחלות שונות אחרי חשיפה לאנטיביוטיקה לפניכם:

הסיכון לצפצופים ולאסתמה – כמעט כפול.

הסיכון לאלרגיות למזון ולעור אטופי הוא כ- 38% יותר. 

הסיכון לנזלת אלרגית/דלקת עיניים אלרגית הוא 75% יותר.

 הסיכון לדלקת מפרקים עלומה של גיל הילדות (JIA) הוא 20% יותר. 

הסיכון להשמנה הוא 20% יותר. 

לא נמצאה אסוציאציה סטטיסטית מובהקת לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות מעי דלקתיות, מחלת צליאק, סכרת מסוג 1 (סכרת נעורים) ופסוריאזיס. 

קיים מידע מוגבל לגבי הקשר להפרעות התפתחות ואוטיזם אך שלושה מחקרים הראו אסוציאציה להתפתחות הפרעת קשב וריכוז ולקויות למידה. 

אנקדוטה – נמצא מחקר אחד שבדק את הקשר להופעת קוליק בתינוקות (קישור) ומצא סיכון מוגבר בתינוקות שקיבלו אנטיביוטיקה בשבוע הראשון לחיים אך בגבול המובהקות הסטטיסטית. 

בנוסף ובגדול, יש קשר ברור בכל הפרמטרים בין מתי ניתן הקורס האנטיביוטי הראשון, כמות הקורסים האנטיביוטיים ולא פחות חשוב אילו סוגי אנטיביוטיקה ניתנו (כמה הן רחבות טווח). 

דיון – תוצאותיו של המחקר וניתוח הנתונים הראו בחלקם התאמה לנתונים שהיו גם במחקרים דומים קטנים יותר, לדוגמה עבור כל מה שקשור לאסתמה ואלרגיות, אבל לא הראו התאמה לממצאים שעלו בעבר לגבי הקשר למחלות מעי דלקתיות ובמיוחד מחלת קרוהן. את זה אפשר להסביר על ידי איסוף מסד נתונים שונה בין המחקרים השונים (חוזר לזה שתלוי מה מחפשים ומה מגדירים ואיך).

מעבר להטיות סטטיסטיות כאלה ואחרות, מגבלות אחרות שצריך לציין הן שייתכן וילדים שיש להם נטייה חיסונית לפתח בסופו של דבר מחלות מסוימות גם נוטים יותר לחלות ולהזדקק לאנטיביוטיקה ואז הסיבתיות בין הדברים היא אחרת. בנוסף, כמובן שברור שיש מחלות שאנחנו יודעים שאולי קיימות כבר בלידה ורק מאובחנות מאוחר יותר ללא קשר לטיפולים האנטיביוטיים (למשל אוטיזם). 

אבל מה אני כן לוקח מהניתוח החשוב הזה שכן מראה קשר חד ערכי לכל מיני מצבים שהודגמו כבר בעבר?

שאנטיביוטיקה מיותרת היא מיותרת. ושכלא צריך לא צריך. וכשצריך צריך. 

בנוסף, רוב המחקרים שנכללו בניתוח כללו מחקרים שמצאו חשיפה מוקדמת לאנטיביוטיקה בשנתיים הראשונות לחיים. זו התקופה 'העמוסה' ביותר מבחינת טיפולים אנטיביוטיים, בעיקר לזיהומים נשימתיים. למרביתם המוחלט של זיהומים אלו אין שום צורך בטיפול אנטיביוטי כי הם וירליים וצריך לבחור טוב טוב למי ומתי נותנים אנטיביוטיקה.

אז מי שצריך שיקבל ומי שלא צריך שלא יקבל. בשביל זה צריכים רופא ילדים טוב ומיומן והאתר מלא בתכנים שיכולים להכווין אתכם לדו שיח איכותי עם הרופא שלכם בהחלטה לגבי הטיפול במחלות זיהומיות שכיחות יותר או פחות בילדים (דלקות אוזניים, דלקת ריאות, דלקת גרון מסטרפטוקוק, זיהומי עור חיידקים, סלמונלה, רינוסינוסיטיס בילדים, נשיכות בעלי חיים, ועושר של תכנים על מחלות וירליות ואחרות שאין בהן צורך בטיפול אנטיביוטי כמו תסמונת PFAPA למשל וזיהום בווירוס ה- RSV, וגם ממש על האנטיביוטיקת עצמן). 

אני מאמין גדול שאם ההורים ידעו לשאול את השאלות הנכונות ואת הרופא הנכון, הילד שלהם יקבל את הטיפול הטוב ביותר עבורו.