הלילות הקסומים

שנת 1977, פסטיבל שירי הילדים השמיני. שיר מקסים שכתבה עדה נסטוביץ' והלחין אילן וירצברג.

מי שביקשה את השיר לאתר היא הילית גבע, היום אמא במשרה מלאה ופעם ילדה (ראו בתמונה) שגדלה בקריית יובל שבירושלים. כששאלתי למה דווקא את השיר הזה, היא כתבה לי כך:

"בתור ילדה, השיר הרגיש לי כמחבר בין חלום למציאות. האם הפיות קיימות? אולי הן קיימות רק אצלי בראש ועוזרות לי במצבים לא נעימים? בנוסף, בלילות הקסומים של האגדות הכול מסתדר, כולם רוקדים ושמחים ואין מלחמות. אולי זה אפשרי גם בחיים…".

ביקשתי מהילית הקשר רפואי כלשהו והיא נזכרה שבתקופה שבה גדלה המליצו לתת לתינוקת חלב פרה לפני השינה, וכך היא הייתה נרדמת עם הבקבוק בפה. בגיל שנתיים הייתה צריכה לעבור עקירה של ארבע השיניים הקדמיות בגלל מה שהיום קוראים "עששת הבקבוק".

כשביקשתי תמונה שלה כילדה בלי השיניים היא סירבה…

תודה הילית. 

לילדים –הבת שלי נועה נשבעת שכשהייתה ילדה ראתה פיה ירוקה קטנה בחדר. אני מאמין לה. ואתם?

הלילות הקסומים

יָלַד קָט בְּבוֹקֶר קָם

לַחֲצַר הִבִּיט נִדָּהֵם

בְּמִרְפֶּסֶת הַשְּׁכֵנָה

נָמָה לָהּ פֵיָה קְטַנָּה.

 

הִתְפַּלֵּא לוֹ הַיַּלְדּוֹן

אֵם פֵיָה אוֹ רַק חֲלוֹם

אוֹ סִיפּוּר שֶׁלֹּא נִגְמַר

מֵהַקַּיִץ שֶׁעָבָר.

 

הו מָה יָפִים הַלֵּילוֹת הַקְּסוּמִים

עֵת פֵיָה וְנָסִיךְ וְגַם מֶלֶךְ רוֹקְדִים

נְסִיכָה וּצְפַרְדֵּעַ, אַרְנָב וְגַמָּד

שַׂרִים עַד אוֹר בּוּקַּר, רוֹקְדִים יַד בְּיַד.

 

גֶּשֶׁם עֵז בְּחוּץ יֵרֵד

וְלִיבּוֹ הַקָּט רַעַד

אַךְ חִיֵּיב הֱיֵה לִרְאוּת

מִקָּרוֹב אוֹתָם פְּלָאוֹת.

 

הו מָה יָפִים…

 

אֶת הַבַּיִת חִישׁ יֵצֵא

פֵיָה קְטַנָּה לִמְצוֹא רָצָה

אַךְ רְאוּ – תַּעֲלוּמָה

הַפֵּיָה כְּבַר נֶעֶלְמָה

 

הו מָה יָפִים…

הלילות הקסומים