ילד מטריה

וואו. איזה טקסט ואיזו מנגינה. את השיר הזה הראתה לי בטיק-טוק לפני כשנה הבת האמצעית שלי וכמו שהוא תפס אותה הוא גם תפס אותי. ועכשיו כשהוא יצא כשיר לכל דבר הוא תפס את כולם. 

האם זה שיר על בריונות (בולינג) או על חברות? אני לא יודע. אבל זהו טקסט חובה שמתכתב עם הקלאסיקה וצריך שכולנו נכיר אותו ונתרגש ממנו. 

מי שאחראית על היצירה המופלאה הזו היא עטרה אוריה. וכך היא כותבת לי:

"כשהייתי ילדה חשבתי שככה זה תמיד יהיה. תמיד ארגיש שלא רואים אותי, שלא רוצים לשחק איתי. ש"הילדה המוזרה" תהיה תווית שתלך איתי לעד. כי זה מה שאמרו לי הילדים בכיתה , ואני האמנתי. היום, שנים אחרי אני נמצאת במקום אחר ושמח בחיי. הבנתי שיש בכוחי לשנות ולעצב את חיי כפי שאני בוחרת ושבכל אחד ואחד מאיתנו יש עוצמות ואת היכולת הזאת. קוראים לזה אמונה. אמונה שהטוב קיים, שהאור האינסופי שיש בעולם, יאיר גם עלינו. ושהכוח לשנות ולו לרגע את עולמו של אדם אחר נתון בידנו. אז חפשו אותם, את אלה שיושבים בצד, גשו אליהם והציעו להם שיחה או חיוך. זה עולם ומלואו."

ונאמר אמן.

לילדים –האם אתם יכולים למצוא סיבות לכך שלילד עומר קוראים בשיר ילד מטריה?

ילד מטריה

הָיָה אִתִּי יֶלֶד אֶחָד בַּיְּסוֹדִי 

שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם.

לֹא בִּגְלַל שֶׁהוּא הָיָה הֲכִי יָפֶה, 

לֹא בִּגְלַל שֶׁהוּא הָיָה הֲכִי חָכָם. 

בַּחֹרֶף הוּא הָיָה לוֹבֵשׁ חֻלְצוֹת קְצָרוֹת.

בַּקַּיִץ מְעִילִים וּמִטְרִיּוֹת.

מָה יֵשׁ לְךָ? 

לָמָּה לְעַצְבֵּן? 

לָמָּה לַעֲשׂוֹת סְתָם?

אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלּוֹ הוּא הִדְבִּיק עִם סֵלוֹטֵיְפּ

אַחֲרֵי שֶׁשָּׁבְרוּ לוֹ אוֹתָם בַּהַפְסָקָה 

וְהַקַּלְמָר שֶׁלּוֹ תָּמִיד נִשְׁאַר רֵיק, 

מֵאָז שֶׁהִתְרוֹקֵן אֶל הָאַסְלָה. 

וְכַמָּה שֶׁצָּחֲקוּ עָלָיו – הוּא צָחַק אִתָּם 

תִּרְאוּ אֶת הַדֶּבִּיל הַזֶּה, אֵיזֶה מְטֻמְטָם

וּבִגְלַל שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִסְכִּים לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ

לֹא רָצוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ 

אָז הַמּוֹרֶה אָמְרָה: 

אֵין בְּרֵרָה נוֹשִׁיב אוֹתוֹ עִם הַיַּלְדָּה הַמּוּזָרָה 

זֹאת שֶׁלֹּא רוֹצִים אוֹתָהּ 

זֹאת שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹתָהּ 

זֹאת שֶׁאַף אֶחָד לֹא מְשַׂחֵק אִתָּהּ. 

 

וְכָכָה הֵם יָשְׁבוּ לָהֶם בַּסּוֹף שֶׁל הַכִּתָּה,

יַלְדָּה עִם קוּקִיּוֹת, יֶלֶד מִטְרִיָּה. 

נָעִים מְאוֹד הַשֵּׁם לִי זֶה עוֹמָר. 

נָעִים מְאוֹד קוֹרְאִים לִי עֲטָרָה.

בַּחוּץ הַיְּלָדִים רָצִים, 

צוֹעֲקִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי – כַּדּוּרִים עָפִים. 

בִּפְנִים זֶה רַק אֲנִי וְעוֹמַר 

וְעֹמֶר הוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא נוֹרָא. 

וְעוֹמַר מְצַיֵּר לִי צִיּוּרִים 

עוֹשֶׂה לִי פַּרְצוּפִים

פּוֹתֵר לִי תַּרְגִּילִים

וּכְשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה, רוֹצֶה לִשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים

עֹמֶר מְחַבֵּק אוֹתִי.

אֲבָל בַּשַּׁעַר מְחַכִּים לוֹ שְׁנֵי בָּנִים

דּוֹחֲפִים לוֹ רֶגֶל – הוּא נוֹפֵל עַל הַפָּנִים

הַלְּוַאי שֶׁתֵּעָלֵם – הֵם אוֹמְרִים 

וְהוּא סוֹתֵם, מַחֲזִיק חָזָק בִּפְנִים. 

וְרַק כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים 

עֹמֶר נֶעֱמָד 

מְנַעֵר אֶת הַבְּגָדִים 

מַרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו 

וְהַדְּמָעוֹת זוֹרְמוֹת עָלָיו 

מְעַצֵּב וּבוּשָׁה 

וְנִהְיָה לוֹ קְצָת רָטֹב 

אָז הוּא פּוֹתֵחַ מִטְרִיָּה 

וְהוּא לוֹחֵשׁ לֶאֱלֹהִים: 

אִם אַתָּה קַיָּם, 

תַּעֲשֶׂה לִי אֵיזֶה נֵס 

וְתִקַּח אוֹתִי מִכָּאן.

וְאוּלַי שָׁמְעוּ אוֹתוֹ  

אֶת יֶלֶד מִטְרִיָּה 

כִּי יוֹם לְמָחֳרָת 

הוּא לֹא הוֹפִיעַ בַּכִּתָּה. 

 

הָיָה אִתִּי יֶלֶד אֶחָד בַּיְּסוֹדִי 

שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם. 

לֹא בִּגְלַל שֶׁהוּא הָיָה הֲכִי יָפֶה 

לֹא בִּגְלַל שֶׁהוּא הָיָה הֲכִי חָכָם.

ילד מטריה