03/11/2024

מחלת פה וגפיים (אנטרו וירוס)

וירוס, או יותר נכון משפחה של וירוסים, שגורמים לכל כך הרבה תחלואה בילדים, ויש כל כך הרבה בלבול במושגים ובהתיצגויות עד שהרגשתי שחייבים פרק באתר בנושא מחלת פה וגפיים. אין מנוס.

בנוסף, אם יש ערך ברפואת ילדים שאתם כותבים בגוגל ומייד עולות שלוש מודעות ומישהו שרוצה למכור לכם משהו, אז החשיבות של הפרק הזה באתר הזה עולה גם על מנת להילחם בשרלטנות.

קודם כל ועל מנת לדבר באותה שפה, הגדרות:

אנטרו וירוסים – משפחה של וירוסים שגורמים לתחלואה מגוונת בילדים. בין השאר למחלת הפה והגפיים.
מחלת הפה והגפיים – מחלה בבני אדם הנגרמת מזני אנטרו וירוס ספציפיים.
מחלת הפה והטלפיים – מחלה וירלית התוקפת בעלי חיים שונים ונגרמת על ידי וירוס אחר לגמרי הנקרא Foot-and-mouth disease virus ואינו ממשפחת האנטרו וירוסים.

מה זה משפחת האנטרו וירוסים?

משפחת האנטרו וירוס היא שם כולל להרבה סוגים ומינים.
במשפחה זו יש גם את וירוס הפוליו, שעל החיסון החי מוחלש כנגדו דנו בפרק אחר.
אבל מבין נגיפי האנטרו שאינם פוליו יש חלוקה נוספת ותתי סוגים כדלקמן:

קוקסקי וירוס מקבוצה A – יש חלוקה נוספת למספר תתי סוגים.
קוקסקי וירוס מקבוצה B – יש חלוקה נוספת למספר תתי סוגים.
אקו וירוס
אנטרו וירוס עם תתי סוגים שונים (ממוספרים באותיות ובמספרים נוספים – מעל 100 תת סוגים).

החשיבות של הזנים השונים ושל החלוקה לקבוצות שונות תוסבר בהמשך.

למה אחראים הווירוסים הללו?

תחלואה רבה ומגוונת בילדים (ובמבוגרים).

מזיהומים פשוטים לרבות צינון, דלקת גרון קלה ודלקת עיניים ועד מעורבות מערכת עצבים מרכזית לרבות דלקת קרום המוח. מזיהומי מערכת העיכול הכוללים הקאות ושלשולים ועד פגיעה בלב (מיוקרדיטיס) וזיהום מסכן חיים בתינוקות בשבוע הראשון לחיים.

למעשה, הווירוסים הללו יכולים להיות מעורבים ולפגוע בכל מערכת בגוף, אם כי זיהומים פשוטים שהם סתם מעצבנים שכיחים עשרת מונים יותר מזיהומים קשים ומסוכנים.

אז מי ומה קובע איזו מחלה באיזו מערכת בגוף "יתפוס" הילד, ומי קובע העוצמה?

זה למעשה שילוב של סוג הווירוס ומידת החיסונים שיש לילד החולה כנגדו.

לדוגמא, וירוס אנטרו מספר 71 הוא אחד הגורמים למחלה הטיפוסית הנקראת פה וגפיים. מצד שני הוא גם יכול לגרום בנסיבות מסוימות ועם מזל רע למחלה משמעותית יותר הכוללת גם מעורבות מערכת עצבים מרכזית.

מאידך, גם וירוס קוקסקי מקבצה A זנים מספר 6 ו-16 לדוגמא יכולים לגרום לתמונה שמתאימה לפה וגפיים, עם פריחה קשה יותר אפילו מזו הנגרמת מאנטרו וירוס מספר 71.

דוגמא נוספת, קוקסקי A מספר 24 ואנטרו וירוס מספר 70 אחראים לדלקת עיניים אופיינית.

באופן פרקטי, לא חשוב, ולרוב לא ניתן גם לזהות את תת סוג הנגיף, והרופא יסתפק באבחנה כללית של זיהום באנטרו וירוס (והוא רוצה לומר, זיהום באחד מנגיפי משפחת האנטרו).

מי שראה זנים מסוימים של אנטרו וירוסים בעברו, בדרך כלל יחלה בצורה פחותה ממי שנפגש עם ווירוס בפעם הראשונה. זה מסביר את העובדה שלרוב בפה וגפיים קלאסי רק הילדים בבית חולים, ולא המבוגרים.

תקצר היריעה מלכתוב על התחלואה המגוונת שגורמים כל נגיפי משפחה זו ומעכשיו אתמקד בזיהום הנקרא פה וגפיים.

אז מה זו בדיוק מחלת הפה והגפיים?

צורה ספציפית של זיהום באנטרו וירוסים מזנים מסוימים.

בביטויה הקלאסי יש נגעים אופייניים בחלל הפה ופריחה אופיינית.

בהתיצגות הקשה יותר של המחלה יכול להיות חום גבוה אפילו למשך כ-4-5 ימים, בהתיצגות הקלה אין כלל חום.

הפריחה לרוב טיפוסים ומערבת כפות ידיים ורגליים. הנגעים בעור יכולים להיות מקטנים ואדומים ועד שלפוחיות גדולות מפושטות.

ראו תמונה השל פריחה קלאסית ברגליים ובידיים, תמונות מספר 1 ו-2.

ילדים עם עור אטופי ויבש או ילדים שחטפו אחד מתתי הסוגים האלימים יותר של המחלה עלולים לחלות בפריחה משמעותית יותר ומפושטת.

הפצעים שבפה גורמים לאי נעימות רבה לילד, לריור רב ולכאבים. לעתים ניתן לראות מחוץ לפה נגעים שנגרמו מזליגה של רוק מלא ויריונים (חלק של הווירוס שיכול להדביק) לאזור הסנטר (תמונה מספר 3). לעתים אחרי שלב ההחלמה יופיע קילוף עור גס בקצוות הידיים או הרגליים (תמונה מספר 4).

יש לציין שבמקרים מסוימים של מחלת הפה והגפיים, בעיקר בילדים שכבר חלו בעבר בוירוסים ממשפחת האנטרו וירוסים ומציגים חיסוניות כלשהי כנגדם, המחלה יכולה להיות קלה ביותר.

קלה ביותר אומרת ממצאים דלים מאוד אם בכלל בלוע, ופריחה שקשה לזהות.

האם פה וגפיים זו מחלה מדבקת וכיצד?

בהחלט. לרוב כשאני רואה ילד בגיל גן עם זיהום באנטרו וירוס, הוא לא המקרה הראשון ולא יהיה המקרה האחרון באותו הגן. התפרצויות שכיחות.

הווירוס עובר מאדם לאדם על ידי מגע עם הפרשות מאדם חולה לבריא. ההפרשות יכולות להיות של מערכת הנשימה (כגון נזלת ורוק) או ממערכת העיכול (צואה) כאשר תקופת הדגירה הינה 3-6 ימים.

כאשר ילד חולה במשפחה, האחאים הקטנים שלו בסיכון גם הם לחלות בזיהום דומה. הדבקה במשפחה יכולה להימנע על ידי הקפדה על הגיינה ומניעת מגע עם הפרשות החולה.

יש להדגיש שהחולה יכול להפריש הווירוס במערכת הנשימה והעיכול מספר שבועות אחרי החלמתו (1-3 שבועות במערכת הנשימה ו-7-11 שבועות בצואה). זו אחת הסיבות לכך שקשה להשתלט על התפרצות באזור גיאוגרפי מסוים.

כיצד יאבחן רופא הילדים פה וגפיים?

אבחנה של מחלת הפה והגפיים הינה על בסיס קליניקה וממצאים אופייניים. אין צורך, לרוב, בבדיקות מתוחכמות יותר.

אבחנה ספציפית יותר של שמו המדויק ותת הסוג של הווירוס שעשה המחלה, אינה נדרשת.

נדרשת תשומת לב מיוחדת על מנת להבדיל הנגעים בלוע מווירוס זה לזיהום בווירוס אחר (הרפס). בזיהום בנגיף ההרפס לא תופיע הפריחה האופיינית בכפות הידיים והרגליים. קיראו עוד על זיהום ראשוני בהרפס וירוס בקישור הבא.

האם יש טיפול ספציפי למחלת פה וגפיים?

לצערי לא, הטיפול הינו תומך.

לא משנה מה מבטיחים לכם, אין טיפול אמיתי שעוזר למעט הורדת החום והפגת הכאב (משככי כאבים ומוריד חום).

הטיפול מכוון גם להחזרת הידרציה על מנת שהילד לא יתייבש. יש לנסות ולהקפיד על שתיה מרובה (במקרים רבים אפילו עם מזרק, לאט לאט) בעיקר בילדים עם פצעים רבים בפה. הילדים יכולים לאכול מה שרוצים ומוכנים, בתנאי שלא גורם להם לכאב.

הפצעים בעור – לרוב אינם מסובכים ואינם משאירים צלקות.

חלב עיזים או טריקים דומים אחרים? שטויות במיץ עגבניות ואני ממליץ לא להתפתות.

המחלה לרוב עוברת אחרי 4 ימים עם או בלי השפרצה של חלב מעטיני העז לפרצוף של הילד.

טיפול אנטיביוטי? אינו נדרש אלא רק במקרים שבהם הרופא יחשוב על זיהום חידקי משני (לא שכיח).

האם יש סיבוכים למחלת פה וגפיים בילדים?

למרות שכל סיבוך אפשרי תואר אחרי מחלת הפה וגפיים (מזיהום חיידקי משני ועד מעורבות מערכת העצבים המרכזית) ברוב רובם של המקרים המחלה אינה נעימה אבל עוברת ללא סיבוכים.

מתי ניתן להחזיר ילד שהיה חולה לגן?

מבחינת הילד – כאשר הוא מרגיש בטוב ואינו כאוב וכאשר יש לו 24 שעות לפחות ללא חום – יכול לחזור.

מבחינת הדבקה לסביבה – יש לחכות לפחות 24 שעות אחרי התייבשות הנגעים בפה והפסקת הריור.

לסיכום, יש לזכור שנגיפי משפחת האנטרו וירוסים שכיחים מאוד וגורמים לתחלואה מכובדת בילדים. מחלה הפה והגפיים היא מחלה ספציפית שנגרמת על ידי זנים ספציפיים של אנטרו וירוס.

המחלה לא נעימה אך לרוב עוברת ללא סיבוכים ואין לה טיפול ספציפי.