בסיטואציות מסוימות מאוד שבהן ברור שמלכתחילה לא היה צורך בטיפול אנטיביוטי. דוגמאות:
אדם קם בבוקר עם חום וכאבי שרירים ובגלל שתמיד כשהוא הולך לרופא במצב זה הוא מקבל מוקסיפן (או אזניל, או כל אנטיביוטיקה שהיא), הוא לקח כבר כדור אנטיביוטי על דעת עצמו. בצהריים מגיעה אשתו עם ערכה לבדיקת שפעת מהירה ומתגלה שיש לו שפעת. אז בלי להיכנס לפינות של מה התפקיד של בדיקות מהירות ומתי הן אמינות יותר ואמינות פחות, סביר להניח שלאיש יש מחלה אחת והיא שפעת. במקרה הזה, כשלא הייתה סיבה מראש לקחת אנטיביוטיקה, אין שום סיבה להמשיך ואפשר לא לקחת יותר. אפילו רצוי להפסיק.
דוגמה שנייה – לפעמים כשהולכים לרופא עם דלקת גרון, נלקח משטח גרון והרופא אומר שנתחיל אנטיביוטיקה. אבל אחרי יומיים המשטח חוזר שלילי. בהנחה שהמשטח נלקח נכון ואנחנו מאמינים לו, ניתן להפסיק הטיפול האנטיביוטי, כי מראש לא הייתה בפועל סיבה לקחת.
הבנתם אותי?
דוגמאות נוספות לא חסרות – ממישהי שחשבה שיש לה דלקת בדרכי השתן ואז חזרה תרבית שלילית ועד אבחון שגוי אצל תינוק עם חום שאחרי ארבעה ימים ירד החום, יצאה פריחה אופיינית וברור בדיעבד שזו הייתה אדמדמת.
אם אתם מתקשים להפסיק, או חוששים להפסיק, גשו שוב לרופא המטפל שלכם לחשיבה משותפת.
לסיכום, פרק קצר אבל אינטואיטיבי וחשוב. הוא לא למתקדמים כמו שאפשר לחשוב, אלא לאנשים הגיוניים שאוהבים להבין חשיבה רפואית קלה ופשוטה. זכרו שאם יש ספק, תמשיכו האנטיביוטיקה וגשו לרופא.
מקווה שעזרתי.