רצועה (ליגמנט) היא רקמה רכה מוגדרת שמחברת בין עצמות ואחראית ליציבות סביב מפרקים. נקע הוא נזק לרצועה ללא אבחנה של שבר. על מנת שרצועה תקרע היא צריכה להימתח מעבר ליכולתה לעמוד בעומסים. לפעמים המתיחה עצמה גורמת לנזק המונע תפקוד טוב של הרצועה. 

רופאים (ובמיוחד אורתופדים) מדרגים את הנקע לדרגות לפי החומרה של פציעת הרצועות. דרגה ראשונה היא מתיחה של רצועה ורפיון שלה ללא קרע. דרגה שנייה היא מתיחה של הרצועה וקרע חלקי שלה ואילו דרגה שלישית מאופיינת בקרע מלא. קרע מלא של רצועה תורם בהכרח לחוסר יציבות של מפרק בכיוון מסוים ולעיתים יידרש אף ניתוח, על מנת לתקן את הנזק לרצועה. 

מתי לחשוד בנקע באזור הקרסול?

המושג נקע נפוץ ביותר באזור הקרסול, אשר משני צדדיו ישנן רצועות השומרות על יציבותו. הסיפור האופייני בנקעים בקרסול הוא סיבוב לא רצוני של הקרסול בעת שינוי כיוון מהיר (כמו בספורט) או בעת דריכה על משטח לא שטוח. לעתים אף ניתן לשמוע צליל ניתוק קטן ("פאק") שנוצר בגלל קרע רצועתי וברוב המקרים מופיעה באזור (לפעמים תוך דקות) נפיחות רבה באזור הפטישונים (הבליטות של העצמות שיש בשני צידי אזור הקרסול) החיצוני או הפנימי.

בהרבה פעמים נקעים גם מלווים בשטפי דם פנימיים (המטומה) שמתבטאים בעור בצבע כחול/סגול. ראו בצילום.

מהו הטיפול בקונטיוזיות ובנקעים?

טיפול בקונטיוזיות או בנקעים קלים ברוב המקרים לא דורש בירור וטיפול רפואי פורמלי, אך יש מספר דרכים להקל על הכאב לטפל בנפיחות ולזרז את ההחלמה: 

– מנוחה והימנעות מפעילות. 

– קירור המקום על ידי קומפרס קר.

– שמירה על גפה מורמת (מעל גובה הלב).

– שימוש במשככי כאבים. 

– קיבוע של הגפה עם חבישה אלסטית או מייצב של המפרק (לדוגמא מייצב שורש כף יד או מייצב קרסול).

מה הטיפול בנקעים חמורים?

בנקעים חמורים, לאחר הטיפול הראשוני וירידת הנפיחות, יש יתרון לתרגול של המפרק שנפגע בשיפור טווחי הנעה וחידוש היציבות בכדי לאפשר החלמה מהירה יותר. ניתן לבצע מספר טיפולים עם פיזיותרפיסט לצורך חיזוק השרירים השכנים והרלוונטיים למפרק ולשיפור היציבות דינמית (מהשרירים) שיכולה לעזור בפיצוי לרצועה שנקרעה. במצבים בהם נותרת חוסר יציבות משמעותית של המפרק – יש חשש שייפגעו מבנים במפרק (לדוגמה סחוס מפרקי) בתנועה שאיננה מבוקרת. על כן במקרי קיצון אלו לעיתים יוצע למטופל טיפול ניתוח לשחזור הרצועות. 

מה עדיף קומפרס קר או קומפרס חם?

שאלה שנשאלת המון היא מה עדיף בחבלה קומפרס קר או חם? נושא זה מבלבל הורים רבים ורופאים רבים.

קומפרס קר מקל על נפיחות מכיוון שמאט זרימת הדם לאזור הפגיעה ומאט תהליכים מטבולים מסוימים בתאים והרקמות. בפציעות טראומה שמלוות בנפיחות ותהליך דלקתי יש מקום לשימוש לסירוגים בקומפרס קר בטווח שבין מועד החבלה ועד 2-3 ימים. 

לעומת זאת קומפרס חם מרחיב את כלי הדם ומשפר זרימת דם לאזור ובכף עוזר להורדת דלקתיות. ניתן להשתמש בקומפרסים חמים בטיפול בחבלה לאחר מספר ימים (השלב הסאב-אקוטי) ממועד החבלה או במצביים של מחלות דלקתיות כרוניות. בנוסף קומפרסים חמים עוזרים מאוד במצבים של כאבי שרירים לאחר אימונים. במצב זה מצטברות חומצות חלב באזור השרירים ולכן שיפור הזרימה יפנה את חומצות החלב וישפר את הכאב השרירי. מעבר לכך חום עוזר לשריר להורדת מתח ושל שחרור כווץ. 

איך לעשות קומפרס קר בילדים? 

קירור מתבצע על ידי הנחת גורם קר על אזור החבלה. יש להימנע ממגע ישיר של קרח או קרחון על העור החשוף לאורך זמן מחשש שייווצרו כוויות קור. לכן, מומלץ להשתמש במגבת ולעטוף את הקרח בכדי להגן על העור.

ניתן להשתמש דווקא בשקיות מזון קפוא (בעדיפות אפונים או תירס) שמצליחות להתאים את צורתן לשיפולי הגוף באזור הפגוע. בנוסף בניגוד לגוש קרח תהליך ההפשרה של השקיות אורך זמן קצר יוצר ומוריד את הסיכון לכוויות קור. יש לבצע קירור מיד לאחר הפציעה ולסירוגין (מדי כמה שעות) בימים הראשונים לאחר הפציעה עד חלוף הנפיחות.

שמירה על גפה מורמת

כאמור, מומלץ לשמור את הגפה פצועה מורמת תוך שימוש בתמיכת כרית או מספר כריות להחזקת הגפה במנוחה (לרוב בשכיבה) מעל לגובה הלב. במצב זה נעשה שימוש בחוק פיסיקלי הנקרא "כלים שלובים" שבו נוזל ייבחר לזרום ממקום גבוה למקום נמוך. אותה נפיחות שציינו קודם לכן תשתפר, או לא תחמיר, אם הנוזלים ישאפו לחזור למחזור הדם ולמרכז הגוף. זה נכון גם לגפיים עליונות וגם לתחתונות. 

מנוחה והימנעות ממפעילות

שאלה שחוזרת מההורים היא מתי נכון לחזור לפעילות גופנית לאחר חבלות. במצבים של חבלות שלא כוללות שברים התשובה לשאלה זו תלויה בחומרת הפציעה וקצב ההחלמה של כל מטופל ובחומרת הפציעה. כלל אצבע הוא לא לבצע פעילות תוך כדי תחושת כאב משמעותי. יש להקשיב לגוף ולהימנע מפציעות נוספות – הגוף מאותת לנו כאב כאשר הוא נמצא בעומסים גבוהים עם פוטנציאל לנזק.

שימוש במשככי כאבים ונוגדי דלקת 

ילדים לא צריכים לסבול מכאב. ניתן ורצוי בכל גיל שהוא לטפל במשככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת. 

לא הוכח שנוגדי דולקת פוגעים בתהליך ההחלמה התקין בגופנו.

בנוסף לרופאים אין חשש שתרופות נוגדות כאב ימסכו את הבעיה עד לרמה שלא נצליח לבצע תהליך אבחוני ראוי. 

קיבוע של הגפה בנקע

ניתן לבצע קיבוע זמני של הגפה עם חבישה אלסטית או סד מייצב של המפרק (לדוגמא מייצב שורש כף יד או מייצב קרסול) אלו יכולים לסייע לשיכוך כאב, הפחתת נפיחות ולמניעת פציעות נלוות. בנוסף, במקרים מסוימים בהם ישנם כאבים עזים, ישנה אופציה של קיבוע זמני בסד גבס של האזור הפגוע.  

לקיבועים יש יתרון טיפולי בזמן המידי או האקוטי. בשלבים שלאחר מכן, במידה ונמשייך להשתמש במקבע בתדירות גבוהה, קיבוע המפרק יכול לעשות את הפעולה ההפוכה – לגרום לחולשה יחסית של השריריים באזור, להפרעת יציבות ולהפרעה בטווחי ההפעלה של האזור הפגוע.   

אז הכול במידה.

מתי יש לחשוד בשבר?

שבר מאופיין בכאב. סף הכאב של כל ילד יכול להות שונה אבל גם אם מדובר בשבר חלקי או בשבר ללא תזוזה (סדק), לרוב הילד ימנע בצורה ממשית משימוש ביד או ברגל והנעת הגפה תכאיב.

באם מדובר בחבלה ברגל, סימן מובהק לשבר הוא העדר יכולת לשאת משקל. ילד שרץ יחסית בחופשיות וללא צליעה, ברוב המקרים (וברור שיש יוצאים מן הכלל), לא יהיה עם שבר. בחבלות בגפה העליונה, לעיתים נראה את הילד מחזיק את הגפה בצמידות לגוף או ממעט מהנעה בכדי להגביל תנועה וכאב.

מצבים נוספים שצריכים להדליק נורות אדומות – קושי בהרדמות, התעוררות בלילה בגלל כאב, המשך כאב בבוקר שלמחרת, צליעה למשך מספר ימים. 

באם יש חשד לשבר אנו ממליצים לקרוא את הפרק באתר שדן בנושא שברים בילדים.

לסיכום, לאחר הבנת מנגנון החבלה, יש לשקול את ממצאים נוספים בהסתכלות ובמישוש הגפה או האזור בגוף שנחבל. לאחר בחינת מרכיב הכאב והיכולת או חוסר יכולת בנשיאת משקל והנעת הגפה, יש לשקול לגשת להערכה רפואית ראשונית על ידיי אורתופד שיחליט על צורך בצילום רנטגן.

כהורים החשש משבר או נקע בעת חבלה הוא ברור, בעוד שגם לרופאים יש קושי לתת תשובות מוחלטות שהרי כל מקרה של חבלה שונה ממשנהו…

בכל זאת, אני מקווה שהפרק הזה יעזור לכם כאשר הילד נחבל.