לרוב מזהמים הגורמים לזיהום וירלי קל בדרכי האוויר העליונות בשבועיים שלפני הצליעה. בהרבה מהמקרים ההורים כלל לא שמו לב או לא זוכרים שהיה זיהום שכזה אצל הילד.

מהי הקליניקה האופיינית?

הגיל האופייני הוא גיל 3 שנים ועד 8 שנים. המחלה שכיחה יותר בבנים מבנות. הילדים לרוב מתלוננים על כאב באזור מפרק הירך או בירך עצמה והילד מתחיל לצלוע בפתאומיות על הרגל החולה. שימו לב, יש נשיאת משקל על פני הרגל. זאת בניגוד למצבים אחרים שבהם הילד ממש יעמוד עם רגל חסידה.

לרוב אין כמובן סיפור של חבלה מקדימה ולרוב אין חום של 38 מעלות ומעלה.

הצליעה והכאב יכולים להיות משמעותיים יותר במהלך שעות מסוימות ביום וכמעט להיעלם בשעות אחרות. לעתים בערב תראה החמרה אחרי יום שבו הילד היה פעיל.

לעתים קשה להורים להחליט באיזו רגל הבעיה ועל איזו רגל הילד צולע. ובכן, אפשר לבקש מהילד ללכת ואותה הרגל בה הילד מקצר את זמן התנועה (כמו מדלג עליה מהר) היא הרגל הבעייתית. אם לדוגמה הדלקת היא בירך שמאל אז הילד יצלע ויבצע תנועה מהירה יותר של דריכה על רגל שמאל בהשוואה לתנועה מלאה יותר וארוכה יותר על רגל ימין.

המחלה הזו נמשכת מספר ימים, ממוצע של שבוע, אבל יכולה להימשך גם יותר.

אם היינו לוקחים בדיקות מעבדה לילד עם סינוביטיס חולפת היינו רואים מדדי דלקת נמוכים.

אם היינו עושים צילום רנטגן של המפרק או אולטרהסאונד היינו לעתים מגלים נוזל יתר בקופסית המפרק, דבר שמעיד על דלקת.

אבל יותר חשוב מבדיקות מעבדה ורנטגן זה לגשת לבדיקת רופא ילדים.