קלאבפוט (כף רגל סוסנית) בילדים – המדריך המלא להורים

האם קלאבפוט זה מום מבודד או שמופיע עם מומים אחרים?

רוב המקרים (80%) הם אידיופתיים. כלומר, נגרמים מסיבה שאיננה ידועה, והתינוק בריא לחלוטין מלבד היקף השוק ומנח כפות הרגליים.

בכ-20% מהמקרים, כף הרגל הסוסנית מופיעה כחלק מתסמונת רחבה יותר (Syndromic Clubfoot) – למשל ארתרוגריפוזיס (Arthrogryposis), ספינה ביפידה (Spina Bifida) או תסמונת של בעיה בהתפתחות השוק (המימליה). מקרים אלו מאתגרים יותר טיפולית, ועל כן מומלץ לבצע בירור מסוים לשלילת תסמונות אלו בהריון לאחר שניתנת אבחנה של רגל סוסנית בסקירה.

איפה נוצרה הבעיה במקרי קלאבפוט?  

מקור העיוות הינו ברקמות הרכות (שרירים, גידים ורצועות) בשוק, כאשר מדובר בבעיה של התפתחות לא תקינה בשלב העוברי. השרירים באזור האחורי והפנימי בשוק מעובים וקצרים ומושכים את כף הרגל לתוך מנח לא תקין. ללא טיפול הולם לאורך זמן עיוות זה ישפיע גם על מבנה העצמות והמפרקים.

בטיפול אין ביכולתנו לשנות את מבנה השרירים הפגום אך באמצעות מתיחות ארוכות טווח (בגבס ובסד), אנחנו יכולים להשפיע באופן מצוין על מנח כף הרגל, על צמיחה תקינה של העצמות והמפרקים ועל שימור תנועה טובה שלהם. 

כמה קלאבפוט שכיח והאם זה תורשתי?

כף רגל סוסנית היא אחד מהמומים המולדים הנפוצים ביותר – מופיעה בכ-1-2 מתוך 1,000 לידות (לידת חי). בכ-50% מהמקרים שתי הרגליים מעורבות, והתופעה שכיחה כפליים בקרב בנים לעומת בנות.

הרכיב התורשתי קיים אבל הוא לא דרמטי. בערך רבע מההורים של תינוק עם כף רגל סוסנית מדווחים על מקרה נוסף במשפחה המורחבת. אם להורה אחד כבר נולד ילד עם כף רגל סוסנית, הסיכון לילד הבא הוא בערך 3% שזה כמובן גבוה מהאוכלוסייה הכללית.

בנוסף, במחקרים בתאומים זהים הסיכוי לכך ששניהם יושפעו עומד על כ-33%, לעומת 3% בלבד בתאומים לא-זהים, מה שמראה שיש שילוב של גנטיקה וגורמים סביבתיים תוך-רחמיים.

מתי מאבחנים? אפשר לראות בהיריון?

כן, ולפעמים זה דווקא טוב וחשוב.

כף רגל סוסנית ניתנת לזיהוי באולטרסאונד מערכות סביב שבוע 20 בהיריון, כאשר 60-70% מהמקרים מאובחנים פרה-נטלית.

אם קיבלתם אבחנה כזו בהיריון, מומלץ לקבוע ייעוץ עם אורתופד ילדים עוד לפני הלידה מכיוון שלדעתי ההורים יוצאים מהמפגש הזה (בשאיפה) רגועים יותר, כי הם יודעים טוב יותר מה צפוי להם. במקביל נוצר קשר חיובי עם רופא שילווה את כל המסע המאתגר.  

אם קלאבפוט לא אובחן בהיריון, האבחנה נעשית מיידית בלידה על ידי רופא הילדים שבודק את הילוד.

כיצד נעשית האבחנה?

זו אבחנה קלינית. רואים את הצורה האופיינית של כף הרגל ולכן אין צורך בבדיקות נוספות לאישוש האבחנה. ככלל צילומי רנטגן אינם נדרשים בגיל זה משום שעצמות התינוק עדיין סחוסיות ברובן. 

האם יכול להיות שקיבלנו אבחנה בסקירה ובסוף לאחר לידה לא יהיה קלאבפוט?

"הכל יכול להיות בחיים ובעולם הרפואה". המצב הכי שכיח הוא מצב של קלאבפוט תנוחתי (לא אמיתי) שבו הרגל נשענה בתוך הבטן במנח כזה המדמה קלאבפוט.

הדרך להבדיל בין המצבים היא שבקלאב פוט תנוחתי יש יכולת לתקן את המנח ולבצע כיפוף כלפי מעלה של כף הרגל (דורסיפלקציה), ואילו בקלאבפוט אמיתי הנוקשות של כף הרגל לא מתירה תנועה שכזו.
קלאבפוט תנוחתי לרוב נפתר עם מתיחות ותוך מספר שבועות הרגל מתיישרת. מצב זה עדיין דורש בדיקה ומעקב אורתופד ילדים מכיוון שלעיתים רחוקות כן נדרש טיפול "מוקטן" בגבס או בסד.

האם קלאבפוט כואב לתינוק?

לא.

זו אחת השאלות החשובות ביותר שהורים שואלים, ולכן חשוב לי להבהיר ולהדגיש. כף הרגל הסוסנית עצמה לא כואבת לתינוק. לא בלידה, לא בזמן הטיפול ולא בהמתנה לטיפול. התינוק לא יודע שיש לו "בעיה".

גם הגבסים שיבואו אחר כך לא כואבים. הם ככל הנראה מייצרים ביום הנחת הגבס מצב המזכיר תחושה של מתיחת שריר. אבל תאמינו לי שהתינוקות מסתגלים לגבסים שלהם מהר יותר מההורים.

כאב חריג בגבס יכול להעיד על בעיה כמו החלקת גבס או פצע לחץ בעור, ולכן הערנות של ההורים תמנע סיבוכים אפשריים במצבים אלו.

מה יקרה אם לא נטפל בקלאבפוט?

זה לב הסיפור שלנו.
בינקות, אין כאב, והילד יתחיל לעמוד וללכת בגיל הצפוי. אבל הוא ילך על הצד החיצוני של כף הרגל, ולעיתים אף על גב כף הרגל.

עם השנים, ילדים לא מטופלים מפתחים מגבלות תפקודיות חמורות. הם אינם יכולים לנעול נעליים רגילות, סובלים מכאבים, אינם יכולים להשתתף במרבית ענפי הספורט ולעיתים גם להחזיק במקצועות הדורשים עמידה ממושכת. בעולם המערבי, היום, אף ילד לא צריך להגיע לשם – הטיפול נגיש, יעיל, ושיעור ההצלחה מצוין.

מה היה הטיפול בקלאבפוט בעבר ומה השתנה?

הסיפור של הטיפול בכף רגל סוסנית הוא לטעמי אחד הסיפורים היפים ברפואה.

במשך עשרות שנים, הטיפול הסטנדרטי היה ניתוח גדול ופתוח שכלל שחרור רחב של כל הגידים והקפסולות של המפרקים. הניתוח אכן יישר את כף הרגל, אבל הותיר צלקות, חולשת שרירים ותסמינים שהחמירו עם השנים. הרבה ילדים נזקקו לניתוחים נוספים בהמשך החיים.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת, פרופ' Ignacio Ponseti מאוניברסיטת איווה (בארה"ב) פיתח שיטת טיפול שמרנית מבוססת גבסים. השיטה הוכיחה תוצאות מעולות, אבל עברו עשרות שנים עד שהקהילה האורתופדית הבינלאומית אימצה אותה.

היום, שיטת Ponseti היא תקן הזהב לטיפול בכף רגל סוסנית, ושיעור הילדים שעוברים ניתוח פתוח גדול ירד מ-95% בעבר לפחות מ-5% היום.

במרפאות גדולות בעולם רואים את הניתוח הפתוח כשגיאה היסטורית שצריך להימנע ממנה.

מהי שיטת Ponseti לתיקון קלאבפוט בילדים?

שיטה שמרנית בעיקרה, שמשלבת שלושה שלבים:

שלב א' – סדרת מניפולציות עדינות וגבסים ארוכים והיקפיים (Long Leg Casts) המוחלפים פעם בשבוע, שמיישרים את כף הרגל בהדרגה.

שלב ב' – טנוטומיה של גיד אכילס (Achilles Tenotomy) – פרוצדורה קטנה לחיתוך הגיד, שמבוצעת בכ-90% מהמקרים. פעולה שלרוב מתבצעת בהרדמה מקומית במרפאה (כמו שמתירים לשון קשורה).

שלב ג' – סד שימור (Abduction Brace) – מתקן חיצוני שנראה מעט כמו סנובורד, שמחזיק את כף הרגל בתנוחת התיקון לאורך מספר שנים.

בואו ניכנס לכל שלב.