18/10/2024

דלקת עיניים בילדים – המדריך המלא

מאת: ד"ר מרים ארנברג

דלקת עיניים היא מצב רפואי סופר שכיח בילדים (כולנו קמנו בבוקר לילד עם עין סגורה ומלאת הפרשות….), ולמרות שרוב ההורים יודעים לרוב מה לעשות בעיקר במקרים הקלים, אני חושב שיש הרבה מה להגיד ואולי גם ללמד בנושא.

חשוב לזכור שרוב הסיבות לדלקת עיניים הינם זיהומים פשוטים ולא מדאיגים (וירוסים וחיידקים) ולרוב חולפים אפילו לבד. אבל יש גם פה ושם מצבים חשובים ואפשר להגיד אפילו מסוכנים שיש לזהות אותם מוקדם ולטפל בהקדם.

אז לפרק הזה יש שלוש מטרות מרכזיות:

1. להכיר את הסיבות לדלקת עיניים בילדים.

2. לתת כלים לזהות מקרים שמחייבים הערכה מיידית בין אם של רופא ילדים ובין אם רופא עיניים מומחה לילדים.

3. ללמד איך לטפל בדלקת עיניים בילדים. מה לתת ומתי.

מי שעזרה לכתוב את הפרק החשוב הזה היא דר' מרים ארנברג, מומחית מצוינת לרפואת עיניים בילדים, שנמצאת בפורטל הרופאים המומחים שלנו באתר, בקישור הבא.

מהי דלקת עיניים בילדים?

האמת שהביטוי המתאים ביותר לתיאור המצב הוא עין אדומה (באנגלית Red eye).

זאת כיוון שכאומרים דלקת עיניים מתכוונים לדלקת של הלחמית (באנגלית Conjunctivitis). הלחמית זה מה שקוראים לו "הלבן של העיניים" (השכבה המקיפה את האזור הלבן שסביב הקשתית הצבעונית שמסביב לאישון). בדלקת של הלחמית – האזור הלבן בעין הופך לאדום, לעיתים נפוח ולרוב ישנה הפרשה מהעין.

הסיבות השכיחות ביותר בילדים הינן זיהומיות (וירוסים וחיידקים, ראו בהמשך).

המצב יכול להיות חד או דו-צדדי, כאשר בהרבה מהמקרים הדלקת יכולה להתחיל בעין אחת ולעבור גם לעין השנייה, בגלל שהילד מגרד ומעביר הזיהום מעין לעין.

חשוב לדעת שלעין יש עוד חלקים (לא ניכנס מפורטות למבנה האנטומי של העין) שתהליכים שונים בהם יכולים לגרום ללחמית להפוך לאדומה. ולכן זיכרו שלעתים לא שכיחות, עין אדומה יכולה להיות בכלל ביטוי של מחלה במבנים אחרים של העין. ולכן, במקרים שהדברים אינם ברורים וחולפים מהר, יש מקום ליעוץ ובדיקת רופא ילדים או רופא עיניים, ראו בהמשך הפרק.

מהם הסיבות השכיחות לדלקת עיניים בילדים?

בגילאי הילדות הסיבה השכיחה ביותר לדלקת עיניים הינה זיהומית, דהיינו וירוסים וחיידקים. במצב זה, יש להבדיל בין דלקת וירלית פשוטה לבין זיהום חיידקי או זיהום יותר קשה המצריך טיפול ומעקב צמוד יותר.

דלקת לחמית וירלית

למרות שהרופא אומר את מילת הקסם "וירלי", דלקת לחמית וירלית יכולה להיות כואבת, מציקה ומגרדת. זיהום זה מאופיין בדלקת עם הפרשה מימית, לעיתים חד צדדית, אך במידה וישנה מעורבות של שתי העיניים, שכיח לשמוע שהסיפור התחיל בעין אחת ורק בהמשך הופיעה הדלקת גם בעין השנייה. איך זה קרה? הילד מגרד ומעביר את הזיהום מעין לעין, ועל הדרך גם לעיניים של ילדים אחרים. לעיתים יש גם נפיחות של בלוטות לימפה סביב האוזן באותו צד.

אחד הווירוסים הנפוצים הגורמים לדלקת לחמית נקרא אדנו וירוס (מוזמנים להכיר אותו בקישור הבא) ומעבר לזיהום בעיניים, הוא יכול לגרום למחלה אופיינית הכוללת גם נזלת ודלקת גרון המלווה בחום. הרבה פעמים בזיהום באדנו גם אחד ההורים נדבק ומסתובב עם עין אדומה למספר ימים.
חלק מזני וירוס האדנו יודעים לעשות דלקת קשה שמערבת גם את הקרנית (הקרנית / Cornea היא השכבה השקופה החיצונית ביותר שנמצאת במרכז העין מעל האישון). אז תהיה תחושה של גוף זר בעין, רתיעה מאור ואף טשטוש ראייה.
תסמיני הדלקת הווירלית לרוב מחמירים במשך 3-5 ימים ואז משתפרים תוך שבוע עד שבועיים. מה שמתסכל במצבים אלו הוא שמצד אחד אין ממש טיפול המקצר את המחלה בצורה משמעותית (זה הרי לא חיידק ואנטיביוטיקה לא תעזור) ומצד שני זו מחלה מדבקת מאוד. לכן חשובה השמירה על ההיגיינה, שטיפת ידיים גם של הילד וגם של ההורים. על מנת להימנע מהדבקה של שאר דרי הבית או ילדי הגן רצוי להקפיד שהילד ישן רק על הכרית שלו ולא יחליף אותה עם שאר בני הבית ויתנגב רק במגבת שלו ולא במגבת משותפת, זה נכון גם למגבת ידיים במטבח. בהמשך נפרט לגבי מתי הילד יכול לחזור לגן הילדים ואיך בכל זאת אפשר לטפל.

חשוב לציין כאן זיהום בווירוס ספציפי בשם הרפס (גם אותו מוזמנים להכיר בקישור הבא). הרפס לרוב גורם לדלקת בקרנית (זו שהזכרנו קודם, השכבה השקופה הקדמית) ובתגובה הלחמית (הלבן של העיניים) תהיה אדומה ומגורה, לעיתים באופן ספציפי סביב הקשתית / Iris שזה האזור הצבעוני של העין. כאשר הרפס מערב את העין הוא נחשב כמסכן ראייה. הטיפול בהרפס שונה מהטיפול בכל דלקת וירלית אחרת ולכן במידה וקיימות שלפוחיות באזור העפיפיים או בפנים, או כשיש חשד מכל סיבה שמדובר בזיהום בהרפס – יש להיבדק בהקדם (וגם להימנע מטיפול בטיפות או משחת עיניים המכילים סטרואידים).

דלקת לחמית חדה ומוגלתית Acute purulent conjunctivitis

לרוב מדובר בזיהום חיידקי. מאידך, לא תמיד ניתן להבדיל במראה החיצוני בין דלקת וירלית לחיידקית.

ובכל זאת, מה מבדיל אותה מדלקת וירלית? ההפרשה מוגלתית וסמיכה, היא דביקה והרבה פעמים יוצרת קושי בפתיחת העין בגלל הידבקויות העפעפיים. הדלקת הזו היא דו צדדית במרבית המקרים.
החיידקים הנפוצים הגורמים לזיהום זה הינם סטאפ אאוראוס (מוזמנים להכיר בפרק של זיהומי עור), המופילוס אינפלואנזה, פנאומוקוק (המוכרים לכם מהפרק על דלקת אוזן תיכונה או דלקת ריאות) ומורקסלה קטרליס.

מבחינת טיפול, לרוב הדלקת תגיב היטב לקומפרסים חמימים ואנטיביוטיקה מקומית בטיפות או משחה. נכון שלכאורה גם דלקת זו יכולה לחלוף מעצמה, אך בגלל שטיפול הולם יכול לקצר את משך המחלה, הרופא ימליץ לטפל בטיפות או משחת עיניים עם אנטיביוטיקה. ראו על הטיפולים השונים בהמשך.

דלקת לחמית אלרגית

כשמה כן היא. המאפיין הייחודי שלה הוא תחושת הגרד המטריד (בניגוד לכאב שיש בזיהומים), אליה נלווית גם הפרשה מימית, דמעת ורגישות לאור. לרוב המחלה דו-צדדית, לעיתים גם העפעפיים והאזור שסביב העיניים נפוח ואדום, וגבשושיות יכולות להופיע בצד הפנימי של העפעפיים.

דלקת לחמית אלרגית מופיעה הרבה פעמים אצל ילדים עם מחלות אלרגיות אחרות, כדוגמת נזלת אלרגית, אסתמה ופריחה אטופית.

ישנם מצבים בהם הדלקת מופיעה באופן פתאומי בעקבות חשיפה לגירוי אלרגי כדוגמת אבק או חתולים, אך נפוצה גם הצורה העונתית בעלת הופעה פחות דרמטית, המתפתחת במשך ימים ועם חזרה עונתית כל שנה. לכן כדאי להורים לנהל מעקב ואם דלקת העיניים חוזרת על עצמה באותה תקופה בשנה, ניתן לשקול טיפול מניעתי בשנים שלאחר מכן.
הטיפול בדלקת אלרגית שונה, וכולל קומפרסים קרים, אנטי-היסטמינים מקומיים ותכשירים נוגדי אלרגיה אחרים. רק במקרים נדירים ובהשגחה, המקרה יטופל עם טיפות המכילות סטרואידים.

זהו כמובן לא מצב מדבק, ובמידה וזו האבחנה ניתן להגיע למסגרת החינוכית.

דלקת לחמית מסיבות אחרות

עוד מצבים שאינם מדבקים כוללים חשיפות שונות – חשיפה לעשן, מזהמים תעשייתיים, אובך ותכשירי ניקוי ביתיים שונים יכולים לגרום לגירוי ודלקת "כימית" בלחמית. חשוב לשים לב כי במידה והעין נחשפה לחומרים המכילים חומצה או בסיס, זהו מצב המסכן את העין. יש לשטוף היטב את העיניים במים זורמים מהברז או מים מינרליים במשך 5 דקות רצוף ולפנות לבדיקה רפואית דחופה.
דימום תת לחמיתי – לרוב איננו מצב מסוכן כלל, וחולף מעצמו. נראה ככתם אדום, שיכול להופיע ללא סיבה או לאחר עיטוש או שיעול.
חבלה או חשד גוף זר – במקרים שכאלה יכולה להיות סכנה לעין ויש לגשת לבדיקה בהקדם.

מהן סיבות חשובות אחרות שצריך להכיר לעין אדומה שאינה דלקת לחמית

זיהום בקרנית – הקרנית, כמפורט מעלה היא שכבה בקדמת גלגל העין. המבנה הגובל עם הלחמית ופגיעה בה מאופיינת בתחושת גוף זר בעין, כאבים, ירידה בחדות הראייה, גירוי ניכר ורתיעה מאור. זיהום של הקרנית יכול להיות על ידי וירוס, חיידק, פטרייה או אף טפיל. יכולה להיות הכתמה לבנה/צהובה של שכבה זו. הטיפול במצבים אלה הוא אינטנסיבי ביותר כיוון שהוא יכול לסכן את הראייה. יש חשד גבוה לזיהום זה בקרב בני נוער שמרכיבים עדשות מגע ולכן אם ילדך פיתח אודם בעין והוא מרכיב עדשות מגע, יש לפנות לבדיקת רופא עיניים בהקדם.

דלקת "עינבייה" או באנגלית Uveitis – דלקת של מבנים עמוקים יותר בעין. לעיתים במצב זה לא יהיה תסמינים כלל וניתן לפספסו, אך ישנם מצבים שיופיע כעין אדומה חד או דו צדדית. לכן אם אין תגובה לטיפול הראשוני בעין אדומה, יש לבצע הסתכלות לפנים העין על ידי רופא עיניים. זהו מצב שיכול להיות מבודד לעין או חלק ממחלה גופנית דלקתית אחרת. חשוב לטפל, והטיפול לרוב הוא מקומי באמצעות טיפות המכילות סטרואידים. לפי הערכת הרופא יידרש בירור נרחב יותר לסיבה להופעת הדלקת.

חסימה או היצרות מולדת בדרכי הדמעות – קיראו בקישור הבא.

האם לגשת לבדיקת רופא ילדים או רופא עיניים מומחה בילדים בכל מקרה של דלקת בעין?

האם בכלל לגשת לרופא? רוב רובם של המקרים קלים ביותר והורה מנוסה יודע מה לעשות מבלי לגשת לרופא כלל (רק מבקש אישור חזרה לגן…).

פרקטית רוב ההורים לא הולכים לרופא עיניים בכל מקרה של דלקת קלה בעין של הילד.
מאידך, יש מקום לבדיקה ויעוץ של רופא הילדים במקרים של התייצגות לא אופיינית, או במקרים עקשניים. תפקידו המרכזי במקרים אלו הוא לזהות את אותם מצבים שהם לא המצבים השגרתיים הרגילים. זה נכון שלרופא הילדים אין מיכשור מיוחד לבדיקת העין אבל הסיפור (כיצד ומתי התחילה הדלקת? האם התחילה מיד בשתי העיניים או קודם בעין אחת? האם הדלקת מלווה בחום או בתסמינים נוספים? האם היו חשיפות שונות לחומרים כדוגמת עשן, או אלרגנים שונים? האם מישהו בבית נדבק? וגם שאלות מכוונות למצבים מסוכנים – האם יש כאב עז? שינויים בראייה? והאם קדמה לכך חבלה?) ומראה העין יעזרו להבחין בין הסיבות השונות ולזהות סיבות מדאיגות.
האם לגשת לרופא ילדים או לרופא עיניים מומחה לילדים? במצב התורים בארצנו אם תנסו לקבוע תור לרופא עיניים מומחה תגיעו אליו הרבה אחרי שהדלקת כבר עברה ולכן באופן פרקטי רופא ילדים מספיק. אם רופא הילדים ירגיש, יחד אתכם, שמשהו פה חריג, אז הוא יפנה אתכם למומחה, בתקווה לקבל תור בהקדם.

מה זה פריאורביטל צלוליטיס?

מדובר בסיבוך פוטנציאלי של דלקת עיניים, של שעורה או של כל נגע אחר באזור העפעפיים (לדוגמה מולוסקום).
פרי – מסביב.
אורביטל – גלגל העין.
צלוליטיס – זיהום עורי.
וביחד, זיהום מסביב לגלגל העין שהרבה פעמים מתחיל בזיהום עיניים פשוט אבל הילד מגרד, פוצע העור וחיידקים נכנסים לרקמה הרכה.
זוהי מחלה חד צדדית, המתבטאת באודם מסביב לגלגל העין, שלעתים מלווה בחום.
בחשד למצב זה יש לפנות להיבדק על ידי רופא הילדים כדי להבחין במה מדובר ולטפל בהתאם.

יש לסיבוך זה גם סיבוך קשה יותר שבו אותו זיהום נכנס לרקמות העמוקות שמסביב לגלגל העין ומחייב טיפול דחוף.

מה לגבי דלקת עיניים בתינוקות עד גיל חודש?

רוב רובן של דלקות העיניים בגילאים הללו הן תוצאה של תעלת דמעות מוצרת ולא זיהום משמעותי (ואז בבדיקה תהיה לרוב בעיקר הפרשה ופחות גירוי של הלחמית). קיראו עוד על היצרות דרכי הדמעות בקישור הבא.

עם זאת, קיימת מחלה עינית זיהומית שמקורה בהדבקה בעת המעבר בתעלת הלידה.
ולכן, עין אדומה עם הפרשה בגיל זה הינה תמיד סיבה לבדיקה רפואית משום שיכולה להעיד על זיהום משמעותי, שבמידה ומתגלה בזמן, ניתן לטפל באופן יעיל וללא השלכות לטווח ארוך.

אילו מצבים עיניים יכולים להיות מסוכנים ומחייבים לפנות לבדיקה דחופה (דגלים אדומים)?

מצבים אלו נחלקים לנסיבות בגינן הופיעה העין האדומה, התלונות או הסימנים, מאפיינים של הילד כמו גיל או תסמינים נלווים, או היעדר תגובה לטיפול.

גיל – כפי שכבר נכתב. יילודים מתחת לגיל חודש.

חבלה, בוודאי חודרת – זהו מצב חירום אז כסו את העין ופנו לבדיקה רפואית דחופה.

חשיפה לחומר צורב, חומצי או בסיסי – סכנה לכוויה כימית של הקרנית. שטפו את העין ופנו בדחיפות להערכה.

חשד לגוף זר, תחושת גוף זר – יכול לגרום לשריטות בקרנית, זיהום או להוות סיכון לשלמות העין.

דלקת בנערים/נערות עם עדשות מגע – סכנה לאבצס בקרנית.

כאבים עזים, במיוחד כאבים בהנעת העין – יכולים להצביע על דלקת ברקמות העמוקות של העין.

טשטוש ראייה – תמיד סימן מטריד.

רתיעה מאור – מרמז על זיהום של הקרנית.

חוסר יכולת לפקוח את העין – מעיד על גירוי משמעותי ביותר.

הפרשה מרובה מאוד.

הופעת רובד או הכתמה של הקרנית.

אודם המודגש יותר סביב הקשתית – חשד לזיהום בהרפס.

חשד לזיהום בהרפס מכל סיבה.

ילד בכל גיל עם תסמינים אחרים כמו חום, כאב ראש, תחושה כללית רעה ומראה כללי לא טוב.

איך מטפלים בדלקת עיניים בילדים?

קודם כל זיכרו שלא תמיד חייבים לטפל.

במקרים קלים ניקוי של הדמעות או של ההפרשה מספיקה ולא נדרשת התערבות נוספת.

וכאן המקום לציין שגם צמר-גפן טבול במים פושרים שהורתחו וצוננו מנקה מצויין הפרשות וללא עלות.

באם נידרשת התערבות אנחנו חייבים לחלק את טיפות או משחות העיניים לשני סוגים:
כאלו המכילות אנטיביוטיקה בלבד – לדוגמה סינטומיצין 5%.
כאלו מכילות אנטיביוטיקה וסטרואידים – לדוגמה מקסיטרול.
במקרה של זיהום חיידקי האנטיביוטיקה חשובה. במקרים של זיהום וירלי האנטיביוטיקה לא תעזור.
השילוב של אנטיביוטיקה עם הסטרואידים מסייע בהורדת הבצקת המקומית שישנה גם בזיהום חיידקי וגם בזיהום וירלי.
ולכן, במקרים המתאימים, ואחרי אישור רופא הילדים שלכם, ייתכן שההמלצה תכלול טיפול הכולל סטרואידים.
יש לזכור שאין לטפל בתרופה המכילה סטרואידים מעבר למספר ימים בודדים, אלא בהמלצה ישירה של הרופא ואין לטפל בטיפות או משחה המכילות סטרואידים במקרה של חשד לזיהום עיני בהרפס.

מתי לשים טיפות עיניים ומתי משחת עיניים?

ישנם מוצרים המופיעים רק בצורה אחת, כדוגמת סינטומיצין במשחה, שאין בטיפות.
ישנם מוצרים שמופיעים בשתי הצורות, משחה וטיפות, כגון מקסיטרול.
צורת המתן תיקבע לפי האבחנה ולפי נוחות ההורים. יש הורים שמתקשים לשים טיפות ומעדיפים משחה, ויש כאלה שאצלם המצב הפוך. הכי חשוב שהתרופה תיכנס לעין ותוכל להשפיע.

ישנם הורים שאוהבים לשלב. ביום כשהילד ער לשים טיפות וכשהוא ישן למרוח את המשחה. הכול אפשרי.
שימו לב בקישור הבא כיצד שמים נכון טיפות עיניים ובקישור הבא כיצד מורחים נכון משחת עיניים.

שאלת השאלות – מתי אפשר לחזור לגן אחרי דלקת עיניים?

זה אולי הדבר שהכי מעניין הורים בכל הדלקת הזאת….

קצת קשה לשבת בבית עם ילד לא חולה ושמח אחרי שניגבתם לו את העיניים וסך הכול כמעט ואין כלום.

ברור לכולנו שדלקת עיניים אפילו קלה אצל אחד מילדי הגן עלולה להביא להתפרצות אצל שאר ילדי הגן. בנוסף, לעיתים וירוס שבילד אחד עושה דלקת עיניים יכול לעשות בילד אחר מחלה משמעותית יותר. זוהי הסיבה שגננות מאוד לחוצות על מקרה של אודם קל בעין, לעתים בצדק ולעתים לא בצדק.
בפרק של "חזרת ילדים למוסדות חינוך" כתבנו הנחיות משרד הבריאות בנושא זה והן:

ניתן לשלוח ילד למסגרת החינוכית בתנאי שיש לו דלקת קלה של לחמית העין, שאינה מלווה בהפרשה או בכאבים, ללא נפיחות בעפעפיים וללא חום.

אבל כפי שלמדנו גם בין הילדים שמחביאים עין אדומה עם או בלי הפרשה צלולה מסתתרים מקרים שעלולים להדביק אחרים. בנוסף, יש גם שההורים שמנגבים ההפרשה המוגלתית בבוקר ואז שולחים לגן. זו גם הסיבה שגננות רבות לא מסכימות לקבל, או מבקשות "פתק מהרופא".
לכן לצערי אין תשובה גורפת לכל המקרים של עין אדומה בלי הפרשה שחלקם מחביאים זיהום ומדבקים באמצעות מגע ישיר או עקיף.
באופן כללי אפשר להגיד שניתן לחזור למסגרת בדרך כלל לאחר חלוף ההפרשה העינית.

סיכום ומסר לקחת אתכם הביתה

ברוב המוחלט של המקרים של עין אדומה בילדים, המקור הוא זיהום וירלי או חיידקי. לרוב אלו יחלפו לגמרי אפילו ללא טיפול ספציפי, תוך מספר ימים מועט, ללא סיבוכים משמעותיים.
אף על פי כן, קיימים מצבים מסוכנים יותר שאסור לזלזל בהם, ובמידה ואחד מהדגלים האדומים מופיעים יש להיבדק בדחיפות – בין אם במיון או תור דחוף באותו היום.
במידה ולילד/ה יש דלקת כזו, חשוב שכל בני הבית יקפידו על שטיפת ידיים תכופה ויקפידו על הפרדת מצעים ומגבות בכדי למנוע הדבקות.
אז נקווה שבסך הכל על אף הצער של הימנעות של מספר ימים מביקור במסגרת החינוכית, נותרתם אופטימיים שמדובר במצב קל ולא מסוכן ברוב רובם של הילדים.

רק בריאות.