מה השכיחות של אסתמה?

כ-12% מהילדים בעולם מאובחנים כסובלים מאסתמה בדרגה זו או אחרת (היארעות של 2-30% במקומות שונים). במדינות מערביות כגון ארה"ב – אסתמה מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לפנייה לחדר מיון, אשפוזים בבית החולים והפסדים של ימי לימודים בבית הספר.

מעניין לציין שב-80% מהילדים ההתיצגות תהיה רק אחרי גיל 6 שנים. זה נתון חשוב מכיוון שבעצם מסביר לנו שרוב הילדים הצעירים שמצפצפים לא יהיו אסתמטיים בעתיד.

יש לנו כתבה מאוד טובה באתר על צפצופים בגיל הצעיר יותר (אסתמה של ינקות), אבל אחת השאלות החשובות שעולה היא האם ניתן לנסות ולהעריך מי מבין הילדים הרבים שמאובחנים עם אסתמה של ילדות ואירועים חוזרים של צפצופים אכן יהיה אסתמטי אמיתי גם בהמשך חייו. ובכן, התשובה תלויה בקיומם של גורמי סיכון שונים כגון אסתמה לאחד ההורים, מחלה אלרגית נוספת – למשל אטופיק דרמטיטיס ("אסתמה של העור") או אלרגיות למזונות, אירועים של צפצופים שמגיעים ללא מחלת חום וחשיפה לעישון סביבתי. אבל על כל זה נפרט יותר בפרק ההוא.

אז מהם באמת הגורמים לאסתמה? 

הגורמים לאסתמה הם שילוב של חשיפות סביבתיות, מנגנונים ביולוגים של הגוף ונטייה גנטית. מוכרים כיום מעל מאה אזורים בדנ"א האנושי שמוטציה בהם מעלה את התהליך הדלקתי או האלרגי בגוף ואת הסיכון לאסתמה או לאלרגיה. התכונות האינדיבידואליות של כל אחד קובעות את יכולת הגוף להגיב לטריגרים בתהליכי דלקת שונים ולגרום נזק משני לדרכי האוויר. 

בתינוקות וילדים קטנים חשיפה לווירוסים נשימתיים שונים גורמת לתגובתיות יתר של דרכי האוויר והתקפים של אסתמה בזמן מחלה. ישנם וירוסים מאד שכיחים, כגון RSV (קראו פה עוד), שעצם ההדבקות בהם גורמת לגוף להגיב בדלקת כזו שבהמשך יכולה להפוך לנטייה לאסתמה. גם חשיפה סביבתית לעשן סיגריות או לזיהום אוויר משפיע על חומרת הדלקת המקומית ואפילו חשיפה של עובר לעישון אימהי הוכח כאחד הגורמים לפתח אסתמה אחרי הלידה.

מהם התסמינים של התקף אסתמה?  

התסמינים השכיחים הם שיעול יבש, קוצר נשימה או תחושה של מחנק, לרב עם החמרה בשעות הלילה או אחרי פעילות גופנית מאומצת.

מה הסימנים בבדיקה גופנית בילדים אסתמטיים?

בין ההתקפים לרב אין שיעול והבדיקה הגופנית המלאה תקינה.

בזמן התקף של אסתמה, לעומת זאת, לרב בהאזנה לריאות שומעים כניסת אוויר פחות טובה, עם חסימה בנשיפה של האוויר ולכן הנשיפה ממושכת יותר עם צפצופים, ולעתים יש ריבוי ליחה מהדלקת עצמה.

צילום חזה בשעת התקף יכול להיות תקין אך יכול להדגים תמונה של אזורים חסומים בריאות על רקע חסימה של ברונכים, שיכולים לבלבל באבחנה מבדלת בין התקף אסתמה לבין דלקת ריאות.

אז איך מאבחנים שמדובר באסתמה? 

קודם כל האבחון מתבסס על הסיפור הקליני. לרב מדובר בילד בגיל המתאים עם אירועים חוזרים של שיעול ומחנק בעקבות טריגרים או חשיפות שונות, שמגיב היטב לטיפול תואם, כמו אינהלציות או משאפים (ראו מה ההבדל בין שתי השיטות כאן), ובין ההתקפים מרגיש טוב ואין מחלת ריאות אחרת ברקע. 

אם מגיעים לרופא הילדים בזמן התקף והוא שומע את הממצאים האופייניים כמו צפצופים מפושטים בנשיפה (הוצאת האוויר) זה כמובן מחזק את האבחנה. אבל כדי להוכיח שמדובר באסתמה ולא בדלקת אחרת של דרכי האוויר או גורם אחר לחסימה, צריך להשלים בדיקות אובייקטיביות, למשל בדיקה של תפקודי ריאות.

מהם בדיקת תפקודי ריאות?

מדובר בסט של בדיקות אובייקטיביות שיעילותן תלויה בשיתוף הפעולה של הנבדק ובהן נמדדות זרימות האוויר בשאיפה ונשיפה לתוך המחשב שמחובר לפיה מיוחדת. בשיטות פיזיולוגיות שמבוססות על נוסחאות פיזיקליות ניתן להבין מבדיקה זו אם קיימת חסימה של דרכי האוויר ומידת חומרתה, וכן ניתן להתרשם מהנפח הריאתי הקיים בשאיפה ובנשיפה מקסימליים ובמהירות זרימת האוויר הננשפת מהפה בזמן מסוים. בגלל הצורך בשיתוף פעולה – רק ילדים שמבינים את ההוראות, לרב מעל גיל 6 שנים (ולעתים קצת קודם לכן) מצליחים לבצע את הבדיקה כראוי.

במידה שהטכניקה נכונה – ניתן בהמשך להדגים שיפור בזרימות האוויר אחרי מתן תרופה שמרחיבה את דרכי האוויר, כגון ונטולין. במידה שמודגם שיפור משמעותי של מעל 12%, ניתן להגדיר את התגובה כחיובית, כמו באסתמה.

במקרים שהם לא חד משמעים, או בזמן שהילד אינו חסום ולא מדגים את ההפיכות – ניתן להשלים בדיקות נוספות, שבהן קיימת חשיפה מבוקרת של דרכי האוויר לטריגרים שונים וכך בודקים את תגובתם. הבדיקה השכיחה ביותר מסוג זה בילדים נקראת תגר מאמץ, אז חושפים את הילד לטריגר של פעילות מאומצת (תוך שמנטרים את משך הפעילות ועליית הדופק בזמן הבדיקה) ומוכיחים שתפקודי הריאות שלו יורדים כתגובה. בשלב הבא נותנים משאף עם מרחיבי סימפונות (שוב, כדוגמת ונטולין) ומדגימים שדרכי האוויר נפתחות מחדש. זוהי ההוכחה החד משמעית שמדובר על אסתמה תלוית מאמץ.

אז מהו הטיפול בילד האסתמטי ומהם היעדים? 

יעדי הטיפול בילדים שמאובחנים עם אסתמה היא שיחיו חיים מלאים ותקינים כמו כל ילד אחר, ללא כל מגבלה גופנית או נפשית.

הטיפול כולל ניסיון, עד כמה שניתן, למנוע התקפים וכן ללמד את ההורים והילד כיצד לטפל בהתקף קיים מייד עם תחילתו על מנת למנוע החמרה. אכן, ככל שהטיפול מוקדם יותר ומדויק יותר, ניתן לקטוע את התהליך הדלקתי לפני שמחמיר ומגיע לסיבוכים, כגון אובדן ימי בית ספר, אשפוז, דלקת ריאות ואף במקרים קיצוניים אשפוז בטיפול נמרץ וצורך בהנשמה.

מניעה של התקפים תושג על ידי הורדת החשיפה לטריגרים – כגון הימנעות מעישון סיגריות, כולל סביבתי (הפסקת עישון של ההורים), חיסונים לווירוסים שידועים כמחמירים התקפים (קראו פה עוד על החיסון לשפעת) והורדת חשיפה לאלרגנים ידועים – למשל לפריחות מסוימות או חיות בית כאשר ידועה אלרגיה ספציפית.

כאשר מתחיל התקף של קוצר נשימה קיימת חשיבות להתחלת טיפול מוקדמת תוך שימוש בתרופות הנכונות ובמכשור המתאים לכל גיל. קיימים טיפולים מקומיים שניתנים בשאיפה, ישירות לדרכי האוויר מהפה, כלומר אינהלציות או משאפים למיניהם. אלה הטיפולים היעילים ביותר ולהם הכי מעט תופעות לוואי, ועל כל משפחה של ילד אסתמטי להכיר אותם היטב, ולהתחיל טיפול עוד לפני פנייה לרופא. בנוסף ישנם טיפולים סיסטמיים, שניתנים בבליעה של סירופ או כדור ובמקרים חריגים בבית החולים אף טיפולים בעירוי לווריד. 

התרופות תמיד יכללו תכשירים משני סוגים – מרחיבי סימפונות בשילוב עם טיפול אנטי דלקתי, כגון סטרואידים. כאמור, ישנה אפשרות למתן התרופות המקומיות לדרכי האוויר בדרכים שונות – אינהלציות, משאפים עם איירוציימבר, או בבני נוער תכשירים אבקתיים שניתנים בטורבוהיילר או דיסקוס. טכניקת השימוש בכל תכשיר היא קריטית על מנת שהתרופה תיכנס כראוי לדרכי האוויר הקטנים. 

מה לגבי טיפול מניעתי בין ההתקפים?

ישנם ילדים שזקוקים לטיפול קבוע מניעתי גם בין ההתקפים של קוצר נשימה, במידה שהאסתמה שלהם מפריעה לחיי היומיום או משפיעה על תפקודי הריאות, וכן במקרים של ילדים שסובלים מאלרגיות שונות וחשופים ביומיום לטריגרים. במקרים אלה מתן של טיפול מקומי במשאף של סטרואידים יוריד את תגובתיות היתר של דרכי האוויר לטריגרים שלא ניתן להימנע מהם ביום יום. 

כאשר האסתמה אינה מאוזנת כראוי – חשוב לפנות ליעוץ ולעתים אף למעקב של רופא מומחה למחלות ריאה בילדים, כדי להימנע מסיבוכים אפשריים בטווח הקצר או הרחוק. 

אז מה יהיה עם ילדים אסתמטיים בעתיד?

רב רובם של החולים האסתמטיים (כ-85% מהם) סובלים מאסתמה קלה, וכמו במחלות אלרגיות אחרות, ישנן תקופות בחיים שבהן יש ריבוי התקפים ותקופות אחרות של שקט יחסי, שיכול גם להמשך שנים. במקרים אלה וכאשר המטופל ומשפחתו כבר מכירים את המחלה ואת דרכי הטיפול בהתקפים, ניתן להשתלט על המצב ולחיות חיים מלאים באיכות מצוינת. כמובן שאין מניעה מכל פעילות גופנית והדבר אף מומלץ על מנת לשמור על אורח חיים בריא. ישנם אף ספורטאים מצטיינים שמאובחנים עם אסתמה, כדוגמת דייויד בקהאם והשחיין האולימפי תום דולן. 

במקרים הפחות שכיחים של אסתמה יותר משמעותית שמצריכה טיפול קבוע ממושך ובמטופלים שמתאשפזים עם התקפים קשים יותר – מומלץ להמשיך מעקב רפואי ארוך טווח אצל מומחה למחלות ריאה בילדים, כדי לוודא שאין ירידה בתפקודי הריאות או דלקות ריאה חוזרות שיכולות להחמיר את המצב הנשימתי עם השנים.   

לסיכום, מחלה משמעותית וחשובה שצריכה להיות מנוהלת בצורה הכי מדויקת על ידי מומחה בתחום. זאת על מנת שהילד הסובל מאסתמה יממש בצורה הכי אופטימלית את הפוטנציאל שלו, ללא כל מגבלה.