שינת תינוקות

מה לא נאמר על שנת תינוקות? הרשת מלאה בתכנים, מיתוסים, שיטות והבטחות שהפעם, הפעם זה יעבוד! שלא לדבר על השכנה ואחיו של בעל המכולת, שגם להם יש דעה בעניין… אז הינה כמה מילים מאשת מקצוע מנוסה שיעזרו לכם לעשות סדר בעניין.

מי שכתבה יחד עמי את הפרק הזה היא חן ברזילאי, מייסדת הקול הפנימי להורות, מנחת שינה, מנתחת התנהגות ויועצת שינה.

אני חייב להגיד שבאופן אישי היה לי קשה לקבל חלק מהדברים שבפרק זה (בעיקר נושא ההירדמות וההאכלה בלילה), אבל אחרי הרבה מחשבות וההתייעצויות הבנתי שיש גישות ושיטות נוספות מעבר למה שאני חושב שהוא אמת צרופה.

אז נתחיל מהסוף – תינוק צריך לישון, מעבר לצורך ההישרדותי שיש בשינה, השינה חשובה גם להתפתחות. תינוק שישן הוא תינוק שפנוי לחקור, להבין, ללמוד ולהתפתח. 

במאמר מוסגר נזכיר שגם ההורים צריכים לישון… הורים שישנים הם סבלניים יותר, קשובים ומתמודדים טוב יותר עם המשימה הגדולה הנקראת הורות. אבל זה כבר בפרק למבוגרים.

בואו נתמקד רגע בשינה של הילדים שלנו בשנה הראשונה לחייהם ובהמשך נחלק את הפרק הזה לעד ומגיל ארבעה חודשים.

מהם הגורמים המשפיעים על שנתם של ילדים:

1. עולם מוטורי וחושי – לכל ילד יש טמפרמנט משלו ולכל ילד יש התפתחות מוטורית וצורך פנימי להירגע. תפקידנו להבין מה עונה על הצורך הזה, האם זה מגע או תנועה במרחב. ילדים שנרדמים רק בעגלה או באוטו זקוקים בדרך כלל להרבה תנועה ולכן נדאג לספק להם תנועה דווקא בזמני ערות כדי לענות על הצורך. לעומת זאת גם לילד שבכלל לא אוהב עגלה או נסיעה באוטו, רצוי לשלב תרגילי תנועה, אבל במינונים קטנים יותר כדי להרגיל את הגוף, ולעזור להם להרגיש בנוח יותר בגוף שלהם. עולם המוטוריקה והמגע משפיע מאוד על היכולת להרפות ולהיות נינוחים במיטה, שלב שהוא הכרחי להרדמות עצמאית ולשינה רציפה.

2. ויסות רגשי – ילד רוכש ויסות רגשי בתהליך שנמשך מלידה ועד הגיל המבוגר. לתגובות שלנו כהורים השפעה גדולה על הוויסות הרגשי שלהם ועל היכולת שלהם להכיל תסכול. ויסות רגשי מוכל נבנה כאשר מצד אחד הילד חווה תסכולים שהוא מסוגל להתמודד איתם, ומצד שני אנחנו נוכחים כדי להכיל, לשקף, לתקף ולעזור לו בהתמודדות. ויסות רגשי נבנה גם בזמני ערות וגם בזמני שינה, ולכן גם בגילאים הצעירים כשהם בוכים, לא צריך למהר להרים מהמיטה ולנסות מייד לפתור את הבעיה אלא לנסות קודם להרגיע רק באמצעות נוכחות או עם הקול שלנו, ובהמשך עם מגע או הרמה לפי הצורך. אם ישנו חפץ מעבר שיכול לעזור לילד להיות עם עצמו מה טוב. זהו שלב שמאפשר להם להתפתח ולצמוח.

3. מערך משפחתי ומערכות יחסים – אנחנו ההורים שלהם, הסביבה של הילדים שלנו משפיעה גם היא על השינה, האם אנחנו סומכים עליהם שהם מסוגלים לעבור את תהליך ההירדמות או לא? האם אנחנו יכולים להיות סלע איתן כשקשה להם ולהכיל את הקושי שלהם מבלי לבלבל אותם ועם זאת להיות שם לגמרי עבורם בחיבור, בדיבור ובמגע? 

4. שגרה – כל אחד צריך שגרה, גם הילדים שלנו זקוקים לה. זמני ערות, חלונות שינה, סימני עייפות, כל אלו רלוונטיים לילדים שלנו. הרשת מלאה בחלונות שינה שונים. תבחרו אחד מהם ותסתכלו עליהם כטווח, כמסגרת, משם תחפשו סימני עייפות. ראיתם סימני עייפות (שפשוף עיניים, משיכה באוזניים, בכי, גירוד באף, הנחת ראש) קחו אותם לחדר שינה שבו הם ישנים, תרגיעו, ותניחו אותם במיטה במצב עשי"ר (ראו בהמשך) ומפה אתם כבר יודעים מה לעשות.

שינת תינוקות מגיל לידה ועד גיל ארבעה חודשים

מה חשוב לדעת בחודשים הראשונים? 

1. הקטנים נולדים עם בלבול בין יום ולילה וזה אמור להסתדר עד גיל חודש וחצי, אז יתחילו לישון יותר בלילה ופחות ביום. 

2. למרות שניתן להרגיל תינוק לזמני האכלה קבועים כבר מגיל צעיר מאוד, זה לא תמיד הולך וניתן עד גיל זה גם להניק על פי דרישה. עם הזמן זה יסתדר בהתאם למנגנוני רעב ושובע. 

3. ניתן להיעזר בשקי שינה המיועדים ל־NB, או 'נסט' (שמאושר משרד הבריאות) הם מספקים עטיפה וחיבוק ויעזרו לתינוק לישון טוב יותר בלילה ובכלל.

4. ילדים שישנים טוב בעגלה אבל מתקשים לישון במיטה צריכים כנראה מיטה קטנה יותר או שהם זקוקים לתנועה. זה ממש בסדר לאפשר את זה בהתחלה, אבל בהמשך מומלץ להבין למה בדיוק הם זקוקים, ולספק להם את זה במיטה שלהם.

5. סדר יום – סביב גיל חודשיים, ויש כאלו שיגידו שאפילו מוקדם יותר, מומלץ להתחיל להקפיד על סדר יום. סדר יום אומר שלקראת זמן ההירדמות אנחנו נכנסים למסלולים של מקלחת, האכלה ואז הירדמות בשעות קבועות בכל יום. על היתרונות של שעת הקסם במקלחת ניתן לקרוא בקישור הבא.

איך מרדימים בחודשי החיים הראשונים? 

בחודשים הראשונים תנו להם מה שהם צריכים, גם אם הם יירדמו על הידיים, בהנקה או על כדור פיזיו. אפשר לנסות לגוון את הקשרי השינה, וליצור דרכים נוספות שבהן יוכלו להירדם. חשוב להבין שכל ילד נולד עם טמפרמנט שונה וצרכים שונים, ולכל ילד יש אופי ייחודי שלו בכלל ולשינה בפרט. אנחנו מבטיחים לכם שהילדים לא יתרגלו לשום דבר באופן בלתי הפיך. אם תינוק נרדם בדרך מסוימת היא כנראה עונה על צורך אמיתי ומאפשרת לו להירגע, להרגיש בטוח ולהירדם. בהמשך כשהוא יגדל קצת ויהיה חיוני ומתקשר, תוכלו להתאים את הרגלי השינה שלו למה שיותר מתאים לכם. 

שינת תינוקות מגיל ארבעה חודשים

בגיל ארבעה חודשים מתרחשת קפיצת התפתחות מרגשת – גיל הדעת מתחיל, והילדים ערים יותר, סקרנים יותר ומחפשים גירויים. וכן, זה משפיע גם על השינה, הם מתקשים להירדם ומתעוררים יותר.

מה לעשות? בערב נדאג לתהליך הרגעה ברור לפני השינה – בחדר חשוך, עם שגרת הרדמה קבועה. חשוב לא "למשוך" כשמזהים עייפות כדי לא להגיע לעייפות יתר שתקשה על הרדמות. במשך היום נווסת את החשיפה לגירויים כך שתהיה הדרגתית והתינוק יצליח להכיל אותה. 

סביב גיל חמישה חודשים הילדים כביכול כבר בשלים ללמוד להירדם בעצמם. זיכרו שכמו בכל דבר זה תלוי בילד. יש ילדים שיצליחו בגיל חודשיים להירדם לבד ולישון לילות רצופים (כן, יש ילדים כאלו איפה שהוא), ויש ילדים שזה עוד מוקדם להם והם יגיעו לזה רק בשלבים מאוחרים יותר.

איך נדע אם התינוק שלנו בשל ללמוד להירדם לבד?

1. הוא מסוגל לבלות על משטח בצורה עצמאית, ולא דורש ידיים או מענה מאיתנו כדי להירגע.

2. יש לו אמצעי שאינו אנחנו שמסייע לו להירגע – מוצץ, שמיכי, בובה, משחק שיכול לעזור לו לעבור את השלב הזה.

3. הוא כבר לא מצליח להירדם בדרכים אחרות, וניכר תסכול (אצלו, אצלנו…).

לא פחות חשוב, גם אנחנו צריכים להיות בשלים לתהליך.

מהם הסימנים שלנו ההורים שאנחנו בשלים לתת לתינוק להירדם לבד?

1. אנחנו מבינים שהבית צריך שינוי כי המצב הקיים קשה לכולם.

2. אנחנו סומכים עליהם ועלינו שהם יכול לעבור תהליך של שינוי הרגלים ושאנחנו נהיה לצידם לאורך כל הדרך.

3. רתימה לתהליך של עוד אנשים שמעורבים בחיי התינוקות – בן או בת הזוג, הורים, סבא, סבתא או מטפלת. כל מי שמטפל בתינוקות צריך להיות מגויס כדי שהתהליך יצליח.

איך גורמים לתינוק לישון לבד?

הבסיס ללילות שינה רצופה הוא לרוב הרדמות עצמאית. כלומר, אנחנו מניחים את הילד במיטה כשהוא ער לגמרי, והוא מצליח להירדם בעצמו – נשמע חלום, אה? אפשרי. תסמכו עלינו.

ההמלצה היא שהילד יגיע למיטה במצב עשי"ר:

ער – לגמרי.

שבע – אחרי שאכל, וגם "שבע" מוטורית, כלומר שבזמני הערות הוא קיבל את מה שהוא צריך.

יבש – חיתול נקי.

רגוע – שקט ומסוגל לשכב במיטה.

לפני כל הרדמה עושים טקס קצר של הרפייה על הידיים או על משטח החתלה. אני ממליצה לשים מוזיקה ולרקוד או להתנועע, להרגיע, וכשהם רגועים, להניח בשקט במיטה, ומפה לאפשר להם ללמוד להירדם לבד.

מה זה אומר? זה אומר שכל עוד הם לא בוכים ניתן להם להיות במיטה, כי הם בטוב, הם לא זקוקים לנו. יש להם מוצץ או חפץ מעבר (גם משחק יכול להיות חפץ מעבר בתנאי שאינו מרעיש או מפעיל אורות). אם הם יתחילו לבכות ניגש אליהם וננסה להרגיע במיטה בעדינות, ברוגע, בטפיחות, במגע נוכח ובליטופים. הם נרגעו – מעולה, הם יכולים לנסות לסיים את התהליך.

אם הם בוכים מאוד ולא נרגעים ממגע עדין, נרים, נרגיע, ונניח שוב. גם אם הרמנו אותם על הידיים, אנחנו מנסים לשמור על השקט. לא נדליק אורות, לא נצא איתם מהחדר, לא נתחיל פעילות או נלך איתם לראות טלוויזיה.

למידה של הרדמות עצמאית במיטה היא מיומנות כמו כל מיומנות, והיא דורשת זמן וסבלנות. התהליך יכול להימשך זמן (גם זה כמובן משתנה מילד לילד) וכדאי להיות מוכנים לזה.

חשוב שאנחנו נהיה עקביים (לא נשנה כל פעם את השיטה להרגיע או להרדים), סבלניים, והכי חשוב רגועים בשבילם כדי לשמש להם עוגן. הביטחון שלנו עובר אליהם בחיבוק, במגע, בקול, אנחנו איתם לאורך כל הדרך.

מה לגבי שיטות הרדמה אחרות?

הרשת מלאה בשיטות כמו שיטת ה-60 שניות, הורדה הדרגתית של תלות ואפילו לינה משותפת אבל גם פה אני מאמינה שלכל אחד יש את הקול הפנימי שלו, כל הורה צריך ללמוד מה מתאים לו, כי כשאנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים, זה מצליח ונשמר לאורך זמן. כשאנחנו מתחילים לזגזג אנחנו עלולים לשגע אותם קצת. לכן ההצעה כתובה בפרק זה היא הבסיס ואתם תיקחו את זה לכיוון שמתאים לכם. רק תתמידו ומפה יבוא השינוי.

האם לתת לילד לבכות או לא ועד כמה?

שאלת המיליון דולר. ייעוצי שינה ואימוני שינה מתקשרים תמיד לבכי ולשאלה האם לתת לילד לבכות או לא. חשוב להגיד שהיום יש גישות נוספות וטובות, אבל לתפיסתי ניתן תמיד מענה לבכי. הבכי של תינוקות הוא תקשורת, הוא דרך לאותת לנו שהם צריכים אותנו, בעולם הנפרדות וההיקשרות הייתי רוצה שהם ידעו שתמיד נחזור ונרגיע. עם זאת – הדרך שבה נגיב היא החשובה. נגיב ברוגע, בביטחון, בעקביות – נעשה את אותו דבר שוב ושוב, נגיד מנטרה קבועה, כשיש בכי היסטרי נרים שוב ושוב וניתן את הביטחון, בסוף זה יקרה.

האם תינוק צריך לאכול בלילה?

גם בנושא זה יש מגוון דעות לכאן ולכאן. אז האם לצמצם אוכל בלילה או לא? תאורטית עד גיל שנה האכלה בלילה הוא לגיטימית לילד ולנו. וכאן זה מאוד תלוי בכם ההורים ובילד. כמובן שילד שעולה היטב במשקל, נרדם בכוחות עצמו ומצליח לישון היטב ביום, לא צריך לינוק או לאכול כל שעה, כבר מגיל צעיר. לילד שלא עולה במשקל ולא אוכל טוב ביום, הייתי משלבת בתהליך פגישה עם רופא ילדים או תזונאית כדי להבין איך מעבירים למוצקים בצורה טובה יותר כדי שיצליח לעבור מתזונה שמבוססת על חלב לתזונה מבוססת מוצקים. 

אם התינוק שלי יודע להירדם לבד הוא לא יקום בלילה?

גם פה התשובה תלויה בילד וביכולת להירגע ולחזור לישון.

כל הילדים מתעוררים, זה טבעי ובסדר, המטרה היא בעיקר שיחזרו לישון כמה שיותר עצמאית. אבל אם ההתעוררות נגמרת במגע וליטוף, או בקול מרחוק זה גם בסדר – זה חלק מבניית הביטחון שלו בעולם ותחושת הפרידה שלו וזה בסדר ונורמלי. אם ההתעוררויות לא נגמרות, והתינוק מתקשה לחזור לישון, אזי יש לבדוק מה הסיבה לכך ולטפל בהתאם. אבל אם הקימה היא לרגע, והוא צריך ביטחון, נמשיך לתת לו את זה בסבלנות.

לסיכום, שנת תינוקות וילדים היא אחד הנושאים המעסיקים ביותר והמעייפים ביותר שיש. כאמור הרשת מלאה במידע, המון הורים שאצלם עבד דבר מסוים, והמון המון יועצים ויועצות. מה שחשוב לזכור זה שהילד שלכם הוא שלכם, ולכל אחד יש את "טביעת האצבע" שלו.

אם תקראו שוב את הפרק הזה, ותזכרו שאתם פועלים ביחד עם הקול הפנימי שלכם, תצליחו לעזור להם להיות נינוחים, להרגיש בטוחים יותר, להירדם ולרכוש מיומנות והרגלי שינה.