למעשה ההצעה המקורית שלי הייתה שונה במועד שאני חושב שנכון לחסן בסך הכול בשני חיסונים והם:

הקדמת המנה השנייה של המרובעת (חצבת/חזרת/אדמת/אבעבועות רוח)

כאמור המנה הראשונה ניתנת בגיל שנה והשנייה בכיתה א'.

תפקיד המנה השנייה הוא לייצר חיסון במי שלא הגיב למנה הראשונה (אחוז נמוך מהמקרים) והיא יכולה להינתן בבטחה כבר חודש אחרי המנה הראשונה. מדינות מערביות רבות בעולם הבינו שאין טעם לחכות מעל 5 שנים בין שתי המנות ולכן נותנות כרוטינה את המנה השנייה סביב גיל 3 או 4. ההתפרצות החצבת בישראל ב-2018 והנוכחית ב-2025-2026 מדגישות את החשיבות שבהקדמת המנה השנייה וכך או כך הורים רבים בחרו להקדים מנה זו ללפני כיתה א' (זו הייתה המלצת משרד הבריאות בעת ההתפרצות).

אז מהו הזמן הנכון לחסן (למעשה להקדים) את המנה השנייה? לטעמי עד גיל שנתיים בשילוב עם אחד המפגשים הנוספים שיש בטיפת חלב (גיל שנה וחצי או שנתיים).

אנקדוטה, אני חיסנתי את ילדי במנה השנייה גם לפני כיתה א', עוד לפני ההתפרצות בחצבת, אבל בגלל מקרים רבים של אבעבועות רוח שראיתי בילדים בגיל גן שחוסנו רק מנה אחת. ולכן, הקדמת החיסון לא רק תגן על הילדים יותר טוב מהחצבת (כאשר כבר ברור שההתפרצות האחרונה נבלמה), אלא גם מאבעבועות רוח.

בעיה שתיווצר מהקדמת המנה השנייה היא פרקטית, ברמת מי יחסן? שהרי טיפת חלב לא תיקח על עצמה חיסון נוסף שבשגרה ניתן על חשבון מישהו אחר בכיתה א'. ולכן נדרשת החלטה ותקצוב הולם של קובעי המדיניות בנושא זה.

אבל אם מזדמנת מסיבה זו או אחרת להורים אפשרות להקדים, אז המלצתי היא ללכת על זה.

יתרון נוסף הוא שעל פי ההצעה שלי תלמידי כיתה א' לא יצטרכו להתחסן בחיסון זה ואולי יהיה מקום לשקול לתת להם חיסון אחר על פי ההצעה הבאה…

אז מה קרה ביוני 26?

משרד הבריאות הכריז על הקדמת המנה השנייה לגיל שנה וחצי.

קראו עוד על חצבת ועל החיסון כנגדה בפרק המוקדש לחצבת באתר.