עקיצות בילדים (בעיקר יתושים, קצת חרקים, מעט דבורים)

עקיצות, נשיכות, הכשות, צריבות ומה לא.

הבלבול במושגים כל כך רווח שחייבים לעשות סדר.

אז מטרת הפרק הזה להתחיל ולעשות סדר בתגובות מקומיות בעיקר לעקיצות.

הפרק לא מתמקד בתגובות סיסטמיות משמעותית, כדוגמת אלרגיה אמיתית לעקיצת דבורים, שמצדיקות התייחסות נפרדת.

האם כל תגובה מקומית לעקיצה מבטאת למעשה תגובה אלרגית?

ממש לא. תארו לכם שארס נכנס בכמות קטנה אל מתחת לעורנו. בארס יש חומרים שיוצרים תגובה דלקתית מקומית ולכן האזור יהיה נפוח ורגיש. אבל זוהי לא תגובה אלרגית, אלא סתם תגובה מקומית לארס.

רק בחלק מהמקרים עקיצה עלולה להביא לתגובה אלרגית מקומית. במיעוט מהמקרים (בעיקר בעקיצת דבורים) גם לתגובה משמעותית סוערת במנגנון אלרגי.

לכן, למרות ששמעתי מאות פעמים את המשפט "הילד שלי אלרגי לעקיצות יתושים", אני מקווה שעכשיו ברור לכולנו שהילד שלה לא באמת אלרגי.

ואולי הסמנטיקה כלל לא משנה כי הניהול הוא די דומה.

כיצד ניתן לחלק את התגובות ל- עקיצות יתושים (ועוד):

תגובה מקומית – השכיחה ביותר, בטח ובטח בעקיצת יתושים/חרקים – אזור העקיצה יראה נפוח ואדום בצורה ממוקדת לפרק זמן של עד 24 שעות.

תגובה מקומית גדולה – פחות שכיחה אחרי עקיצות פשוטות (חרקים או יתושים) ויותר שכיחה אחרי עקיצת של דבורים. הכוונה היא לתגובה מקומית שמערבת את אזור העקיצה וגם את האזור שמסביב בגודל של מעל 10 סנטימטרים. בדרך כלל תגובה מקומית גדולה מתפשטת בטווח של 6-12 שעות אחרי העקיצה, מתקדמת במהלך ה-24-48 שעות הראשונות ויכולה להימשך ימים. בהרבה מהמקרים הילד יקבל אנטיביוטיקה בגלל חשד מוטעה לזיהום חיידקי משני של איזור העקיצה.

תגובה עורית מפושטת – לרוב מתפתחת בצורה מהירה אחרי עקיצת דבורים ויכולה לכלול גירוד וממצאים עוריים המתאימים לאלרגיה (אורטיקריה) ולא רק באזור העקיצה. במקרים אלה יש מקום לדון עם הרופא המטפל על יעוץ אלרגיולוג.

תגובה סיסטמית – יכולה להתפתח אחרי עקיצת דבורים וכוללת תגובה עורית מפושטת (אורטיקריה ואנגיואדמה), בצקת באיברי הנשימה עד שוק. גם במקרים אלה יש מקום לדון עם הרופא המטפל על יעוץ אלרגיולוג.

תגובה טוקסית – עקיצה של מספר בעלי חיים ביחד (לדוגמא אם נחיל דבורים השיג אותך), יכולה לגרום לתגובה של חום, עייפות, הקאות ועד מוות.

תגובה מאוחרת – ישנן תגובות מאוחרות לעקיצות היכולות לערב כל איבר בגוף. לא שכיח.

כיצד ניתן לאבחן תגובה לעקיצות?

התגובה העורית הקלאסית לעקיצות תיראה כמו בתמונה ונקראת תגובת Wheal and flare. הביטוי Wheal מתאר את הנגע הלבן המרכזי, הביטוי Flare את התרחבות כלי הדם מסביב, האזור האדום "הלוהט" בצילום.

לעתים אזור של עקיצה יכול להיראות כשלפוחית, אחת או יותר.

ראו בתמונה מספר 2 ו-3, בלועזית זה נקרא Bullous insect bite.

תמונה מספר 2
תמונה מספר 2
תמונה מספר 3
תמונה מספר 3

בכל זאת ישנם ילדים שמגיבים ביתר לעקיצות יתושים, לא?

כן. זה מאוד אינדיבידואלי, יש כאלה שהתגובה אצלם מינורית ויש כאלה שהתגובה משמעותית יותר. המגרדים למיניהם תורמים גם להנצחת התגובה.

בנוסף, לילדים אטופיים יש נטייה לעשות תגובות מקומיות מעט משמעותיות יותר לעקיצות יתושים/חרקים.

מאידך, ישנה תסמונת הנקראת תסמונת סקייטר (Skeeter syndrome) שמבטאת תגובה משמעותית עורית לעקיצת יתושים. הרבה פעמים מתבלבלים בינה לבין זיהום חיידקי בעור.

 

האם עקיצת יתוש בישראל מסוכנת מעבר לתגובה המקומית? האם היתושים מעברים מחלות?

מקווה שאתם יודעים שהיתוש הוא החיה הקטלנית בטבע. אבל לשמחתנו מלריה שהיא המחלה הכי קטלנית שעוברת בעקיצת יתוש, אינה נמצאת בארצנו.

יש מחלות אחרות שיתושים יכולים להעביר באזורנו, הן פחות נפוצות ולא חושב שנכון להיכנס אליהן בפרק זה.

מה לגבי עקיצה באזור האוזן?

שכיח מאוד לראות אוזן נפוחה, אדומה, זקורה ומרשימה אחרי עקיצה מינורית. מניסיון, אוזן שכזו מלחיצה מאוד הורים. יש לזכור שלעתים קשה בשלב האקוטי כשהאוזן נפוחה לראות את מקום העקיצה.

מהכיוון ההפוך, זיהום חיידקי בסחוס של האפרכסת (פריכונדריטיס) נחשב לזיהום חיידקי משמעותי שמצדיק טיפול אנטיביוטי אגרסיבי ולכן אסור להתבלבל בין השניים.

כיצד יודעים מתי זה "סתם" תגובה מקומית לעקיצה ומתי זה זיהום חיידקי שהרי שניהם נראים נפוחים, חמים ואדומים (ראו בתמונה, תגובה מקומית פשוטה לעקיצה באוזן)?

מכווצ'צ'ים את האפרכסת של הילד, במקרה של תגובה אלרגית מקומית זה לא יכאב לילד. במקרה של זיהום הפעולה תהיה כמעט בלתי אפשרית בגלל הכאבים.

במקרה של עקיצה ניתן לטפל כמו בכל שאר העקיצות, ראו בהמשך.

במקרה של ספק או אודם מתמשך גשו לבדיקת רופא ילדים.

מה לגבי עקיצה באזור העין?

בדומה לעקיצה באזור האוזן, גם באזור העין מתוארות תגובות נפיחות משמעותיות שמלחיצות הורים. ובדומה לעקיצה באזור האוזן, גם כאן אסור להתבלבל עם זיהום חיידקי משמעותי הנקרא צלוליטיס פריאורביטלי.

ההבדלים הם שבזיהום חיידקי האזור לרוב כואב מאוד בנגיעה, האזור אדום "כועס" ובחלק מהמקרים יש לילד גם חום סיסטמי. לעתים במקרים של עקיצה, חדי העין יבחינו באזור של העקיצה, בדרך כלל באזור הגבה, אם כי בשלב הנפיחות הראשונית קשה לעתים להבחין באזור המדויק.

ושוב, בכל מקרה של ספק גשו לבדיקות רופא.

כיצד ניתן למנוע עקיצות בילדים?

באותן משפחות או ילדים בהן העקיצות חוגגות, בעיקר של יתושים, מומלץ לנקוט באמצעים הבאים:

ייבוש מקורות מים באזור הבית.

התקנת רשתות על החלונות.

שימוש בבגדים ארוכים.

הדלקת מזגן בחדר הילדים.

חומרים דוחי יתושים המותאמים לגיל.

 

מה הטיפול המומלץ אחרי עקיצות פשוטות בילדים?

הטיפול נגזר כמובן מאופי התגובה.

תגובה מקומית קלה לעקיצות חרקים/יתושים/דבורים – קומפרס קר, קרם/ג'ל מקומי להקלת הגרד (פניסטיל) ולעתים אנטי היסטמיני סיסטמי בטיפות/סירופ/כדור. גם בעקיצה באזור העין או האוזן ניתן למרוח ג'ל מקומי להרגעה.

על מנת להוריד הסיכוי לזיהום חיידקי משני (ראו בהמשך) ניתן למרוח על האזור משחה אנטי ספטית כדוגמת בפנטן פלוס. כמו כן הקפידו על חיטוי ידיים וגזיזת הציפורניים לילד המגרד.

במידה והילד מגרד ופוצע העור ניתן לכסות העקיצה בפלסטר או גזה.

בתגובות משמעותית יותר, בטח ובטח לעקיצות דבורים  – יש להתייעץ עם הרופא המטפל לרבות שקילת יעוץ אלרגיולוג.

מה עושים במקרה של תגובה מקומית שלא עוברת או כשיש החמרה באודם ובנפיחות?

באזור של עור פצוע תיתכן חדירה של חיידקים וזיהום חיידקי משני. בצורה פרדוקסלית אזורים של עקיצות דבורים וארס נוטים פחות להזדהם מכיוון שיש לארס עצמו תכונות שלא מאפשרות שגשוג חיידקים. אולם, הרבה מזיהומי העור הפשוטים בילדים מתחילים בעקיצה פשוטה שהילד גירד וזיהם.

במקרים של זיהום משני ניתן לטפל מקומית במשחה אנטיביוטית או לחילופין במקרים מסובכים יותר לשקול טיפול אנטיביוטי פומי.

לסיכום, נושא שכיח מאוד בדיון שבין הורים לרופא ילדים. אני תקווה שהמידע הרחיב את האופק ותרם לידע של ההורים בנושא.