אימפטיגו

אימפטיגו הוא הזיהום העורי השכיח ביותר בילדים. כבסיס יש להכיר שני סוגים של אימפטיגו ולהבדיל ביניהם:

אימפטיגו לא בולוסי (לא שלפוחיתי) –  נגרם בעיקר על ידי חיידק שנקרא סטאפילוקוקוס אאורוס (סטאפילוקוקוס זהוב) אבל גם על ידי סטרפטוקוקוס מקבוצה A. אותו סטרפטוקוקוס שגורם לדלקות גרון בילדים, אם כי כאן הוא מזהם את העור.

אימפטיגו שלפוחיתי (בולוסי) – תמיד נגרם על ידי זני מיוחדים של סטאפילוקוקוס אאורוס שמפרישים רעלנים, שבעזרתם יש פגיעה בעור ונוצרת שלפוחית מקומית.

ההבדל חשוב למטרת ההבנה שבעוד שהסוג הראשון כמעט תמיד מתחיל באזור של טראומה מקומית לעור (עקיצה, שפשוף, אבעבועות רוח, כוויות ועוד) אז בסוג השני הילד פשוט קם בבוקר עם שלפוחית מזוהמת שההורים לא מבינים מהיכן הגיעה.

מהיכן מגיעים החיידקים לעור הילדים?

מגיל לידה לכולנו יש חיידקים רבים על פני העור כולל שני החיידקים האמורים. אצל ילדים הנשאות על העור של שני החיידקים הללו היא בכמות גדולה יותר. העברה של חיידקי עור בין ילדים היא שכיחה ואז אם ביום אביבי אחד הילד שלכם התחכך בגן עם ילד שעל עורו יש סוג מסוים של סטאפילוקוקוס אז החיידק החדש על העור של הילד שלכם עלול להביא לאימפטיגו.

האזור שבו הנשאות היא בכמות גבוהה ביותר של סטאפילוקוקוס הוא באזור הנחיריים של הילד. הילד מחטט באף ומעביר את החיידק לשאר המקומות האחרים בגוף. לגבי סטרפטוקוקוס, הנשאות היא לרוב על העור בלבד, והרכישה של החיידק שמתיישב על העור של הילד התרחשה בדרך כלל כ-10 ימים לפני הופעת הנגעים.

איך נראים הנגעים?

אימפטיגו לא בולוסי – לרוב על פצע שכבר קיים נראה אזור צהבהב (צבע דבש) עם אודם מקומי סביבו, קוטר של עד 2 סנטימטר. לעתים מגרד. ראו תמונה ראשונה.

אימפטיגו בולוסי – שלפוחית עם תוכן צלול שהגג שלה מתבקע מהר ומשאיר אזור עגול רטוב ומודלק, לעתים בצבע דבש. ראו שתי התמונות בהמשך.

אז מהם ההבדלים העיקריים בין שני סוגי האימפטיגו?

בבקשה טבלה.

 

לא בולוסי

בולוסי

חיידק מחולל

לרוב סטאפילוקוקוס

תמיד סטאפילוקוקוס

שכיחות

70%

30%

גיל הילדים

ילדים קטנים

תינוקות וילדים קטנים

מיקום בגוף

לרוב באזור הפנים והגפיים

פנים, טוסיק וגפיים

האם קורה על אזור של טראומה מקומית?

כן

לרוב לא

טיפול

לרוב טיפול מקומי עם או בלי דהקולוניזציה

לרוב טיפול סיסטמי עם או בלי דהקולוניזציה

 

מהם הסיבוכים של אימפטיגו בילדים?

לרוב אין סיבוכים סיסטמיים מעבר לזיהום המקומי שהוא לא נעים כשלעצמו. במקרים לא שכיחים יש החמרה של הזיהום המקומי ולעתים יצירת אבצס מקומי.

שכיח לראות זיהום חוזר באותו ילד או בילדים אחרים בבית.

מהו הטיפול בכל סוג ומתוך אילו עקרונות הוא נגזר?

ההחלטה במי לטפל וכיצד תלויה באופי הנגעים, במיקום שלהם ובמספרם.

במקרים של אימפטיגו לא בולוסי, במיקום מצומצם, לרוב ניתן לטפל במשחה אנטיביוטית מקומית המכסה החיידקים האמורים. ראו בקישור.

במקרים עקשניים ניתן להוסיף לטיפול גם דהקולוניזציה, יוסבר בהמשך.

במקרים של זיהום מקומי משמעותי והתפשטות של הזיהום, ניתן לשקול טיפול פומי באנטיביוטיקה מתאימה המכוונת גם היא כנגד שני החיידקים הפושעים שגורמים לאימפטיגו.

באימפטיגו בולוסי הגישה מעט יותר אגרסיבית מכיוון שגם אם נטפל מקומית כמו שצריך עדיין הימצאותו של החיידק הספציפי הזה על עורו של הילד תביא להימשכות הזיהום ולרוב יופיעו פצעים גם במקומות אחרים.

לכן בהרבה מהמקרים יינתן במקביל גם טיפול אנטיביוטי של שבעה ימים באנטיביוטיקה מתאימה. באם התחלתם טיפול אנטיביוטי פומי, לרוב אין מקום גם לתוספת של משחה אנטיביוטית מקומית.

גם כאן במקרים עקשניים, או בחזרה של הזיהום או בהימצאות של הזיהום במספר ילדים בבית, יש מקום לשקול טיפול בדהקולוניזציה.

במקביל לכל הטיפולים האמורים יש למנוע גרד אצל הילד. הגרד לרוב מופיע בעיקר בשלב שבו הנגעים מתייבשים (ולמעשה נרפאים), והילד מחמיר עם הגרד את הפצעים ואת הזיהום. פצע שילד מחטט בו ונפתח מספר פעמים הוא גם פצע שעלול להשאיר צלקת. אז גיזרו לילד הציפורניים והתייעצו עם רופא הילדים לגבי טיפול להורדת הגרד.

מה זה דהקולוניזציה?

הימצאות החיידק על העור נקראת קולוניזציה. החיידק גר עלינו. הרחקת החיידק מהעור נקראת דהקולוניזציה. על ידי הורדת הכמות של החיידק מהעור ניתן למנוע החמרה של הזיהום ומעבר שלו לבני משפחה אחרים.

כיצד זה נעשה?

א. משחה אנטיביוטית לאזור הנחיריים של הילד. פעמיים ביום ל-5 ימים.

ב. רחצה עם סבון אנטיספטי בכל יום למשך 5 ימים. יש לסבן ולחפוף (הנשאות היא גם על הקרקפת) עם הסבון האנטיספטי. אחרי שטיפת סבון זה, ומכיוון שהוא מייבש העור, ניתן להחזיר לחות על ידי שימוש בסבון ובשמפו הרגילים (באותה אמבטיה). יש לחזור על רחצה זאת במשך 5 ימים רצופים, והמהדרין מוסיפים רחצה דומה פעם בשבוע למשך עוד 4 שבועות.

מניסיון, דהקולוניזציה ממש עוזרת בהתגברות על אירועים חוזרים של אימפטיגו באותו ילד או בין בני משפחה.

האם אימפטיגו מדבק?

כן, אימפטיגו מדבק מאוד באותו גן ילדים או באותו בית, ומי שנדבק בדרך כלל זה ילדים בני אותו גיל או קטנים יותר. לרוב ההורים פחות נדבקים. ההדבקה היא על ידי מגע אבל גם על ידי שימוש בכלי מיטה, מגבות ובגדים משותפים.

מתי להחזיר למוסדות חינוך ילד עם אימפטיגו?

ככתוב בחלק באתר שמנחה על חזרת ילדים למוסדות חינוך, אזי ניתן לחזור למוסד החינוכי כיממה אחרי התחלת טיפול אנטיביוטי הולם ובתנאי שכל הנגעים שפתוחים או מפרישים הינם מכוסים.

אז לסיכום, מחלה מאוד שכיחה בילדים. לעתים הזיהום עקשן ולכן ניהול מוקדם ומדויק יעזור מאוד להיפטר מהחיידקים הללו ויקטין התחלואה בילדים.