זיהום בהרפס בילדים

משפחת ההרפס היא משפחה שכזאת!

במשפחת ההרפס 8 וירוסים שכולם פוטנציאלית עושים מחלה בילדים ובמבוגרים.

הכוונה בפרק זה להתמקד באחד הזיהומים השכיחים בקבוצה זו והוא זיהום בהרפס מסוג 1 (ולעתים סוג 2), הגורמים לתחלואה שכיחה בילדים (ובמבוגרים).

שמם המלא של שני הוירוסים הללו הינו:

הרפס סימפלקס מסוג 1 – Herpes simplex virus type 1 – או בקיצור HSV-1.

הרפס סימפלקס מסוג 2 – Herpes simplex virus type 2 – או בקיצור HSV-2.

הקליניקה של זיהום בשני הוירוסים האלה מגוונת – מזיהומים קשים בילודים שנדבקו בגיל הצעיר, ועד זיהום גניטלי המועבר ביחסי מין, מדלקת המוח (אנצפליטיס) ועד זיהומים קשים במדוכאי סיכון.

אבל המטרה שלי בפרק זה היא לסכם רק סוג של זיהום עורי, שכיח באופן יחסי ברפואת ילדים והוא זיהום באזור הריריות (פה ואף) או בעור, הקורה בילדים אחרי גיל הינקות.

לפני שמתחילים, חשוב להבין שתי הגדרות לגבי זיהום בהרפס מסוג 1 או 2 בילדים:

זיהום ראשוני – הפעם הראשונה בו הילד נדבק בווירוס זה. בשל העובדה שלילד אין נוגדנים כנגד הווירוס, זיהום ראשוני זה יכול להיות "קשה".

זיהום חוזר – הפעם השניה או השלישית (או המאה כמו במקרה שלי) בה הוירוס הזה גורם למחלה אצל הילד (או המבוגר). היות וכל שמונת נגיפי משפחת ההרפס נשארים לטנטיים (חבויים) בגופנו אחרי הדבקה ראשונית אזי לעתים הם יכולים להתעורר (נראה בהמשך מתי זה נוטה לקרות) ולגרום לתחלואה חוזרת. לאור העובדה שלילד/למבוגר יש כבר נוגדנים כנגד הווירוס, לרוב זיהום זה יהיה "קל" יותר מזיהום ראשוני ולעתים לא יראה סימנים כלל.

 כיצד נדבקים?

ההדבקה היא על ידי מגע ישיר עם הפרשות שיש בהן את הווירוס.

הבעיה שהאדם המדביק לא חייב להיות חולה…

רוצה לומר שיתכן שיש חלק מהאנשים שקוראים עכשיו את הפרק הזה ויש להם את וירוס ההרפס ברוק, למרות שאין אצלם שום סימן של מחלה.

ברור שאחרי שלילד בגן היה הרפס בלוע, כפי שתראו בהמשך, יש סיכוי רב לראות מיני התפרצות ומקרים נוספים באותו גן, אבל בגלל שהדבקה יכולה להיות גם מאדם אסימפטומטי, קשה מאוד להשתלט על הוירוס הזה.

ההבדל בין שני הסוגים של ההרפס (1 או 2) הוא שלראשון יש סיכוי יותר גבוה לגרום לחזרה של מחלה באזור של הריריות (פה או אף) בעוד השני נוטה להתחפר באזור הגניטלי. עם זאת, שני הסוגים הללו יכולים לגרום מחלה בשני האזורים.

מעניין לציין שבעוד שמצב סוציואקונומי ירוד נקשר לזיהום בהרפס, אזי בפועל כולם יכולים להידבק. ישנן עבודות שמדגימות שמרבית האנשים בגילאים מעל 40 כבר נדבקו בהרפס 1, אם הם יודעים זאת או לא.

מה הקליניקה השכיחה בילדים?

המחלה השכיחה יותר נקראת הרפטיק גינג'יבוסטומטיטיס (Herpetic gingivostomatitis) ומדובר בזיהום ראשוני בגיל הילדות, מגיל חצי שנה ועד 5 שנים (אם כי הטווח רחב יותר), שנגרם לרוב מהרפס מסוג 1.

לילד יש לרוב חום גבוה ופצעים מפושטים בתוך חלל הפה. הוא מרייר כמויות גדולות של רוק ויש לו קושי רב בשתייה ואכילה. לעתים מופיע ריח רע מהפה ולעתים ישנם פצעים נוספים מחוץ לחלל הפה, בעיקר באזור של נזילת הרוק של הילד (נקרא בסלנג, לווינים או סטליטים).

ראו תמונה מספר 1.

הרופא המנוסה יבדיל מצב זה ממצבים דומים אחרים, בעיקר פה וגפיים, בעיקר בעזרת:

עוצמת מחלה. הרפס גורם למחלה הרבה יותר קשה.
בלוטות לימפה צוואריות נפוחות ורגישות.
ממצאים אופייניים בחלל הפה לרבות פיזור ומראה אופייניים, בעיקר מעורבות חניכיים. אנחנו במחלקה אוהבים להזכיר את "סימן השפדל" – שפדל הוא אותו מקלון עץ שמשמש לבדיקת הלוע בילדים. בנגיעה של השפדל בחניכיים נפוחות של ילד עם הרפס, החניכיים מדממות בקלות והשפדל יוצא עם מעט דם.
העדר ממצאים אופייניים אחרים של זיהום באנטרו וירוס – מעורבות כפות.

ההתיצגות הזאת נמשכת קצת פחות משבוע ימים. אם יש מזל החום נמשך כ-3-4 ימים אבל לעתים יכול להימשך גם 7-10 ימים.

אבל… יש לזכור כי הדבקה הראשונית יכולה להתבטא גם בצורות לא קלאסיות או אפילו להיות אסימפטומטית.

התייצגות חביבה נוספת, ופחות מוכרת ברפואת ילדים הינה של זיהום עורי שאינו באזור של הריריות (ולא בגניטליה).

בדרך כלל מדובר בנגע בודד, שלפוחיתי ואופייני באזור כלשהו בגוף, מגפיים ועד בטן. ראו תמונות מספר 2 ו-3. הנגעים הללו מאוד אופייניים לזיהום הרפטי (שימו לב לשלפוחיות).

ההדבקה פה נעשתה מרירית של ילד/מבוגר או מנגע דומה במקום אחר בגוף, ופשוט המגע היה לא לאזור הריריות אלא לאזור אחר בגוף.

שכיח לראות מקרים שכאלה בילדים שעוסקים בקרב מגע, לדוגמא ג'ודו. לכן השם של המצב הרפואי הזה הוא "הרפס גלדיאטורים". היות וההתייצגות אינה שכיחה ומוכרת, אני רואה חוגי ג'ודו שבהם מספר ילדים נדבקו לפני שנעשתה האבחנה.

 

מה יקרה בעתיד אחרי זיהום ראשוני בהרפס?

כפי שנכתב מוקדם יותר, אחרי זיהום ראשוני, נגיפי משפחת ההרפס נשארים חבויים בגופנו עד 120 שנה ובחלק מהמקרים הם פורצים החוצה וגורמים לזיהום חוזר, שלרוב אינו משמעותי כמו הזיהום הראשון. ראו תמונות 4 ו-5.

הזיהום החוזר יתבטא בפצע באותו אזור של הזיהום הראשוני, בעיקר באזור הריריות. הרבה אנשים קוראים לשלפוחית/פצע שנוצרו "פצע חום". ההתעוררות של הוירוס והזיהום החוזר הינם לעתים ללא סיבה גלויה, אבל בהרבה מהמקרים יש טריגר ברור לרבות לחץ (מבחן חשוב, ארוע משפחתי, ועוד ועוד), מחלת חום שאינה קשורה או חשיפה לחום (לי בתור ילד היה הרפס אחרי כל ל"ג בעומר או נסיעה לאילת).

ישנם אנשים שלעולם לא יחוו מופע חוזר. אין לצפות מראש מי יחוו מופע חוזר ומי לא.

 

מה הטיפול בהרפס?

לשמחתנו יש טיפול במחלה.

קודם כל טיפול תומך – רוצה לומר הורדת חום ושתיה מרובה להחזרת ההידרציה. לעתים הילדים כל כך כואבים שיש מקום למתן שתיה אט אט עם מזרק. חלק מהילדים מגיעים למצב של קבלת עירוי נוזלים. אציין כי אין אוכל מועדף לילדים עם הרפס בזיהום ראשוני, תנו לילדים מה שמוכנים להכניס לפה עם עדיפות לדברים נוזליים. אם ילד פלוני רוצה גלידה, אז כמה שרוצה. ואם אלמוני רוצה דג מלוח ומוכן לאכול, אז בבקשה.

הטיפול הספציפי יותר הוא תרופה אנטי וירלית הנקראת אציקלוביר או בשמה המסחרי זובירקס. זוהי תרופה אנטי וירלית שמנגנון הפעולה שלה זיכה את הממציא שלה בפרס נובל.

בזיהום ראשוני כגון גינג'יבוסטומטיטיס יש מקום לשקול טיפול, מוקדם ככל האפשר בתרופה זו על מנת לקצר מחלה ולהיטיב עם הילד. התרופה בנמצא גם כסירופ מתאים לילדים.

בזיהום חוזר – דהיינו בפצע באזור השפתיים או האף, גם יש מקום לטיפול מוקדם ככל האפשר, לרוב, במשחה מקומית. ככל שתקדימו הטיפול, כך הפצע שיצא יהיה קטן יותר.

ילדים גדולים יותר או מבוגרים מרגישים ויכולים לתמלל, לרוב כ-12 שעות לפני שיוצא הפצע החוזר "שהולך לצאת להם הרפס". בהינתן שכך, ניתן לשקול לתת לאותם ילדים/מבוגרים מנה בודדת או שתיים של אציקלוביר ובמקרים רבים זה מונע פריצת ההרפס.

לצערנו אף אחד מהטיפולים לא משנה משהו להתפרצויות הבאות.

לגבי הרפס גלדיאטורים – הטיפול יכול להיות דומה כמו בזיהום ראשוני באזור הריריות.

אציין כי יש בנמצא גם תרופות נוספות מהמשפחה – ואל-אציקלוביר (ולטרקס) בכדורים בלבד או פנציקלוביר (פנליפס) כמשחה. דונו עם הרופא המטפל שלכם על היתרונות והחסרונות של כל תרופה.

מתי להחזיר לגן?

ראו גם בפרק הספציפי על חזרת ילדים למוסדות חינוך, ניתן להחזיר למסגרות ילד שמרגיש טוב, ללא חום ולפחות יממה אחרי התייבשות הנגעים והפסקת הריור.

אז איך נסכם?

וירוס שגורם לתחלואה משמעותית ברפואת ילדים.

לרוב כשרופא הילדים אומר להורים "זה וירלי" אז בעצם הוא מנסה להגיד, אין טיפול ספציפי, שתו מים קרים והתאזרו בסבלנות. אבל כאן מדובר בזיהום וירלי בעל טיפול זמין ויעיל.

יש חשיבות לזיהוי מוקדם ולטיפול על מנת לקצר הסבל המשמעותי שנגרם מהווירוס הזה.

שנתראה בשמחות.