זיהומי עור חוזרים

פוסט זה מיועד לכל אותם הורים שמודאגים או מותשים מאירועים חוזרים של זיהומי עור אצל הילדים שלהם. כדוגמת אימפטיגו שעובר בקרב כל ילדי הגן, או בני המשפחה, במשך שבועות מאחד לשני וחוזר חלילה. 

כדי להפיק תועלת מהמידע שבו, כדאי להיות "בוגרים" של שני פרקים חשובים באתר שיש בהם מידע בסיסי רלוונטי לנושא זה: 

הפרק הראשון – אימפטיגו בילדים

הפרק השני – זיהומי עור חיידקיים בילדים הכולל זיהומי עור שכיחים שהינם לאו דווקא אימפטיגו. 

למעשה בכל סוג של זיהום, יתכנו ארועים חוזרים, ולכן פרק הנוכחי משלים את שני הפרקים הקודמים. 

מה ההגדרה של זיהומי עור חוזרים?

האמת היא שאין הגדרה פורמלית. 

אבל ילדים או בני משפחתם שמחלימים מאירוע אחד של אימפטיגו או אבצס בעור, וסמוך להבראה מופיע אצלם נגעים חדשים, יכולים להיחשב בהחלט כסובלים מאירועים חוזרים.

בטח ובטח אם זה חוזר על עצמו יותר מפעם אחת. 

זיהומי עור חוזרים - דוקטור אפי

מה הסיבות לזיהומי עור חוזרים?

ישנם סיבות שקשורות לילד ולסביבתו וישנן סיבות שקשורות לחיידק. 

לילד וסביבתו – נתחיל בדבר הפשוט ביותר. כיוון שהזיהומים הללו עוברים במגע בין ילדים או במגע בחפצים משותפים, ברגע שילד עם אימפטיגו פעיל חוזר לגן, הוא ידביק את החברים שלו והם בתורם ידביקו שוב את אלו שהספיקו להחלים וכך הלאה וכך הלאה. ככה בגן מסתובב אימפטיגו במשך שבועות. אז חשוב להקפיד שילדים עם נגעים פעילים מטופלים ולא חוזרים לגן עד שהגלדים יבשים וניתנים לכיסוי.

ילדים שנפצעים הרבה, ילדים שמגרדים עקיצות עד זוב דם וכו' גם הם נוטים להזדהם יותר. פשוט בגלל שיש להם כל הזמן יותר פצעים על פני הגוף. במקרים אלו חשוב לשמור על הילד, להקפיד לחטא את הפציעות, לשמור על הגיינת ידיים ולגזוז ציפורניים. אם מדובר בעקיצות מגרדות ניתן לתת בנוסף תרופות נוגדות גרד (לדוגמה טיפות פניסיטיל/טינדן. ניתן לקרוא בקישור וללמוד שלתרופות הללו יש אפקט של הרגעה ולעתים זה מה שאנחנו רוצים מילד שמתגרד כל היום).  

ילדים הסובלים מעור אטופי – כיוון שבבסיסו של עור אטופי הוא עור יבש ופצוע, הוא נוטה להזדהם יותר מעור תקין. במקרה זה, טיפול טוב בעור ובאטופיה יעזור למנוע זיהומים חוזרים. עיינו בפרק על דלקת עור אטופית בילדים.  

חסרים חיסוני לילד שמביא להרבה זיהומי עור – נדיר. 

לחיידק – לרוב במקרים של זיהומי עור חוזרים אנחנו מדברים על נשאות בכמות גדולה של חיידק הסטאפילוקוקוס אאוראוס (סטאפילוקוק זהוב) בנחיריים ועל פני העור. ברגע שהחיידק יושב במקומות שונים על פני הגוף ובכמות גדולה, קל לו לעבור במגע ממקום למקום (הילד מחטט באף ומעביר את החיידק למקום אחר) ולזהם פצעים שטחיים שיש לכולנו כל הזמן, ובוודאי ילדים. 

איך מגלים אם הילד נשא? לוקחים לו תרבית לחיידק מהנחיריים עם מטוש. הרי כולנו כבר מומחים בסוג הפעולה הזו לאחר הקורונה…. 

האמת היא שפרקטית גם לילדים הסובלים מזיהומים חוזרים שיוצאים שליליים במטוש לעתים הרופא יציע טיפול דה-קולוניזציה (ראו בהמשך), אבל תשובה חיובית תעזור לנו לאשר את האבחנה וללמוד על פרופיל העמידות של החיידק לצורך בחירת סוג האנטיביוטיקה שבה ניתן לטפל.  

לעיתים לא רק שהילד נושא את החיידק "הפשוט" הזה, אלא הוא נושא סוג עמיד שלו שנקרא סטאפילוקוק זהוב עמיד למתיצילין הנקרא בקיצור MRSA, ראשי תיבות של Methicillin Resistant Staphylococcous Aureus. החיידק הזה עמיד לאנטיביוטיקות הרגילות שאנחנו נותנים לזיהומי עור, ולכן הוא לא נעלם אלא נוטה לחזור שוב ושוב. לצערנו, שכיחות הסוג הספציפי הזה של החיידק הולכת ועולה, בין היתר בגלל שימוש לא מבוקר בתכשירים אנטיביוטיים והעברה בקלות בין ילד לילד.

יש לחשוב שמדובר במקרה של חיידק יציב בעיקר באותם המקרים בהם למרות טיפול אנטיביוטי קונבנציונלי (לרוב צפורל/צפוויט), זיהום העור לא משתפר.

ולכן במקרים כאלה, או בילדים עם זיהומים חוזרים, יש להתעקש לקחת תרבית חיידקית מהפצעים (לרוב מטוש כחול שמגלגלים על הפצע המפריש). תשובת התרבית תלמד אותנו האם מדובר בחיידק עמיד או לא ותעזור לנו להתאים את הטיפול האנטיביוטי לרגישות של החיידק. 

ותמיד צריך לזכור את האפשרות כי יש אבחנה מבדלת ולא כל מה שנראה כמו זיהום עור חיידקי הוא אכן חיידקי. רופא ילדים מיומן יוכל לזהות בקלות את טיבו של הזיהום. 

אז מה לעשות במקרה של זיהומי עור חוזרים?

אני חושב שאפשר לסכם את זה בשלושה צעדים פשוטים:

1. גשו לרופא הילדים שלכם כדי לקבל אבחנה וטיפול נכונים. יש לשקול יחדיו לקיחת תרביות מהפצעים ומהנחיריים (בדיקת נשאות). 

2. נסו לזהות ולטפל בסיבה הקשורה בילד וסביבתו – הודעה בקבוצת הוואטסאפ של ההורים בגן על העובדה שישנם זיהומי עור חוזרים בגן הילדים, ולכן יש להקפיד לא לשלוח ילדים עם נגעים מדבקים ושאינם מכוסים כראוי לגן. אם הילד שלכם סובל מעור אטופי גשו לרופא הילדים לקבלת טיפול מיטבי. כמו כן, תמיד טוב להקפיד על הגיינת עור, גזירת ציפורניים, חיטוי פצעים ומניעת גרד.

3. איתור ילדים הנושאים סטאפילוקוקוס זהוב (רגיש או יציב לאנטיביוטיקה) ו/או בני משפחותיהם וטיפול במה שנקרא בשפה המדיצינית דה-קולוניזציה. קיראו ממש בהמשך. 

מה זה דהקולוניזציה?

הימצאות החיידק על העור או בנחיריים נקראת קולוניזציה (מלשון התיישבות). החיידק גר עלינו. הרחקת החיידק מהעור נקראת דהקולוניזציה. 

על ידי הורדת הכמות של החיידק מהעור ובנחיריים ניתן למנוע הדבקה עצמית חוזרת או הדבקה של אחרים. 

כיצד עושים דהקולוניזציה בילדים?

א. משחה אנטיביוטית ייעודית לאזור הנחיריים של הילד. פעמיים ביום ל-5 ימים.

ב. רחצה עם סבון אנטיספטי בכל יום למשך 5 ימים. יש לסבן ולחפוף(!) (הנשאות היא גם על הקרקפת) עם הסבון האנטיספטי ועדיף להשאיר אותו על גבי העור והראש לדקה או שתיים כדי שיעשה את העבודה. אחרי שטיפת סבון זה, ומכיוון שהוא מייבש העור, ניתן להחזיר לחות על ידי שימוש בסבון ובשמפו הרגילים (באותה אמבטיה). יש לחזור על רחצה זאת במשך 5 ימים רצופים, והמהדרין מוסיפים רחצה דומה פעם-פעמיים בשבוע למשך מספר שבועות נוספים. 

ג. במקרים מאוד עקשניים, מומלץ כי כלל בני הבית ידגמו כיוון שיש סיכוי שמישהו מהם הוא נשא אסימפטומטי שיכול לשמש מקור להדבקה בתוך הבית. את כל אותם בני משפחה חיוביים ניתן לצרף לתהליך. 

ד. לפעמים, על בסיס שיקול דעת פרטני, הרופא יצרף לכל אלו גם טיפול באנטיביוטיקה דרך הפה כדי להשיג אפקט משמעותי יותר. 

מניסיון, דהקולוניזציה (כל הסעיפים או אף חלקם) יכולה לעזור בלהתגבר על אירועים חוזרים של זיהומי עור באותו ילד או בין בני משפחה.

אז לסיכום, זיהומי עור הינם שכיחים מאוד בילדים וחלקם יסבלו מאירועים חוזרים ומעצבנים המצריכים קורסים חוזרים של אנטיביוטיקה וחבל.

אירועים אלו קשורים לעיתים לסוג החיידק שגורם להם ולעיתים לגורמים הקשורים לילד ולסביבתו. 

החדשות הטובות הן שיש מה לעשות וזה גם יעיל ועובד בפועל.  

אז שתהיו לי בריאים.