צהבת יילודים

צהבת היא אחד הנושאים העיקריים שמעסיקים הורים בימים הראשונים לאחר הלידה.
הרבה יודעים שמדובר בתופעה שכיחה מאוד שברוב המקרים תחלוף מעצמה ללא שום נזק או צורך בטיפול. עם זאת, צהבת יילודים מצריכה מעקב, כיוון שבאופן נדיר, בערכים גבוהים מאוד היא עלולה לגרום נזק. 

בנוסף כפי שתראו בהמשך, ירידה בערכי הצהבת היא גם עדות לכך שהתינוק בריא ועולה במשקל ואפילו יכול לעבור ברית מילה…
אז מטרת הפוסט הזה היא להסביר על התופעה ולענות על כל השאלות שקשורות במעקב צהבת ובטיפול במידת הצורך אבל שימו לב. הפוסט הזה הוא בסיסי מצד אחד אבל במקביל מורכב ומלא מינוחים חשובים.
אז גשו לשטוף פנים, שימו הטלפון על שקט ובואו תהיו ההורים הכי מבינים שיש גם בצהבת בתינוקות.

צהבת יילודים

כמה שכיחה צהבת יילודים? 

שכיחה מאוד. כשני שלישים מהתינוקות יפתחו צהבת בשבוע הראשון ובפגים השכיחות אפילו גבוהה יותר ומגיעה לכ-80%. כלומר, צהבת ברמה כלשהי תופיע ברוב התינוקות. 

מה גורם לצהבת יילודים? מה זה בילירובין? 

הצבע הצהוב בעור ובלחמיות ("הלבן" של העיניים), נגרם מהצטברות של חומר שיש לו פיגמנט צהוב הנקרא בילירובין (Bilirubin). חומר זה נוצר אצל כולנו, באופן טבעי ותקין, מפירוק של כדוריות דם אדומות. הבילירובין מגיע לכבד, עובר סדרה של תהליכים בתאי הכבד בהם הוא משתנה כימית, ומופרש דרך דרכי המרה למעיים. 

אז מתי בילירובין מצטבר? או כאשר יש ייצור בעודף, או כאשר יש "בעיה" באחד השלבים של הטיפול בו בגוף או כשיש בעיה בפירוק ובפינוי שלו מחוץ לגוף.  

האם צהבת מסוכנת? 

הצהבת בעור כשלעצמה, מבחינת שינוי הצבע, אינה מסוכנת. אבל היא סימן להצטברות בילירובין בגוף, ובעיקר במוח.

להצטברות הבילירובין בערכים גבוהים מאוד ולמשך זמן ממושך יש פוטנציאל לגרום לנזק נוירולוגי (מחלה הנקראית קרניקטרוס), וזו הסיבה שאנחנו מתייחסים ועוקבים אחרי צהבת ביילודים.

למעשה כל מעקב הצהבת שמתבצע במדינת ישראל מטרתו למצוא את אותו אחוז קטן מאוד של תינוקות שהם בסיכון לעלייה משמעותית של ערכי הבילירובין, על מנת לעקוב אחריהם בצורה נכונה ולטפל במידת הצורך, כפי שתראו בהמשך. זאת על מנת למנוע את הנזק הפוטנציאלי (הנדיר) מהצהבת. 

איך בודקים צהבת ביילודים? 

נתחיל ממשהו חשוב – ערכי הבילירובין הינם תמיד ביחידות של מיליגרם לדציליטר. זה אוניברסלי בכל בתי החולים במדינת ישראל ולכן מעכשיו ולאורך המאמר אכתוב פשוט מספרים ללא היחידות. עכשיו איך ניתן לבדוק רמת הצהבת?

קלינית – מסתכלים לראות האם התינוק צהוב.

הצהבת מתפשטת מהפנים לכיוון הרגליים. באופן כללי אפשר להתחיל לראות בפנים ובלחמיות שהתינוק צהוב אם ערכי הבילירובין גבוהים מ- 5. ככל שהתינוק יהיה צהוב יותר בחלקים התחתונים של גופו כך הצהבת הינה בערכים גבוהים יותר (באזור הבטן ומטה סביב 15). נשמע קל נכון?

אז עשו על זה הרבה מחקרים, והראו שגם העין של המנוסה שברופאים והמנוסה באחיות ובאימהות לא תמיד יודעת לנבא טוב את ערכי הצהבת. זה עוד יותר נכון בתינוקות עם גוון עור כהה. 

מדידה במכשיר דרך העור – בגלל שהערכה קלינית אינה מדויקת מספיק, באים לעזרתנו מכשירי עזר כדי לעזור לדייק אותה. מדובר במכשירים שמצמידים לעור התינוק במצח או בבית החזה והם יודעים לקרוא בצורה די יפה את ערכי הבילירובין בשיטות שונות (לפי עוצמת הצבע) ולהיות די מתואמים עם הערכים האמיתיים בדם. מכשירים אלו מצוינים לצורך סקר ומעקב על מנת לקבל מושג עד כמה הצהבת גבוהה או לא אבל הם לא מדויקים ב- 100% ונוטים להיות עוד פחות מדויקים בערכים גבוהים (ככל שמתקרבים ל– 15 ומעלה), בתינוקות עם גוון עור כהה או כאלה שעברו טיפול בפוטותרפיה (ראו בהמשך). למרות שגם המכשירים הללו, שנעשה בהם שימוש רב בכל מחלקות התינוקות, יכולים לטעות מסיבות שונות, שימוש בהם בהחלט יכול לתת לצוות המטפל מושג איפה אנחנו עומדים מבלי לדקור את התינוק וכך לכוון אותנו אם צריך להתקדם ולעשות בדיקת דם. 

בדיקות דם – ניתן לבצע בדיקת בילירובין בדם בשתי שיטות: 

הראשונה היא דקירה מהעקב וסחיטה של כמה טיפות דם למבחנת זכוכית קטנה ודקה הנקראת קפילרה. 

השנייה היא דקירה רגילה מהווריד למבחנה רגילה של בדיקות דם. 

באופן כללי אנחנו אומרים שהערכים בדקירה מהווריד מעט גבוהים יותר מאשר בדקירה מהעקב (בכ- 1-2 יחידות). עם זאת, באופן מעשי אנחנו משתמשים פעמים רבות בדקירה מהעקב שהיא נוחה יותר ופשוטה יותר מאשר לחפש וריד קטן בתינוק בן מספר ימים. בטח אם צריך לבדוק למעקב כמה פעמים ביום. 

אבל דקירה מהעקב לקפילרה לא תמיד זמינה בכל מקום בניגוד לבדיקה מהווריד. בנוסף, היתרון בבדיקה מהווריד היא שניתן להוסיף בדיקות נוספות שנדרשות לנו לבירור במידה וצריכים. 

את הערכים שמקבלים מציבים על עקומה הנקראת עקומת בוטני (נלמד עליה בהמשך) וכך ניתן להגיד מה דרגת הסיכון של התינוק ואיזה מעקב הוא צריך. 

האם יש סוגים שונים של צהבת יילודים? 

כן, וזה סופר חשוב להבין.

יש כמה דרכים לחלק את סוגי הצהבת. 

החלוקה העיקרית, החשובה והמעשית היא לצהבת בלתי ישירה ולצהבת ישירה. 

מה הכוונה? זוכרים שאמרנו שבילירובין (החומר שמצטבר בצהבת) עובר שורה של תהליכים כימיים בתאי הכבד. עיקר התהליך הזה הוא הפיכה של החומר להיות חומר שיכול להתמוסס במים ולהיות מופרש בנוזל המרה אל המעיים, ומשם החוצה בצואה. 

הצטברות של בילירובין עד אותו שלב שהוא הופך למסיס במים נקראת צהבת בלתי ישירה. הצטברות של בילירובין מאותו שלב שהוא הופך למסיס במים נקראת צהבת ישירה

ההגדרות "בלתי ישירה" ו"ישירה" מקורן בשיטה במעבדה בה משתמשים לבדוק את הצורות השונות של הבילירובין. 

לכל אחת מסוגי הצהבת הללו יש סיבות שונות. 

צהבת היילודים השכיחה ביותר "והרגילה" שאנחנו רואים במרבית התינוקות היא צהבת בלתי ישירה

על צהבת ישירה נלמד בהמשך אבל זה כבר הזמן להגיד שצהבת ישירה היא תמיד צהבת שאינה תקינה ומצדיקה בירור ביילוד. 

דרך חלוקה נוספת וחשובה היא לצהבת פיזיולוגית (= מקורה בתהליכים רגילים המתרחשים בגוף רק בעוצמה יתרה מסיבות שונות, ולא יכולה לגרום לנזק) ולצהבת פתולוגית (= מקורה בתהליכים שיכולים להיות קשורים למחלה או מצב לא תקין אחר ובפוטנציאל יכולה לגרום לנזק). ההבדלים בין צהבת שנחשבת פיזיולוגית לצהבת שנחשבת פתולוגית קשורים למועד הופעת הצהבת, קצב עליית הבילירובין ורמת הצהבת. ראו בהמשך.

מהי צהבת יילודים פיזיולוגית?

נתחיל בלהדגיש שוב שצהבת פיזיולוגית היא תמיד צהבת בלתי ישירה. 

באופן טבעי, רמת הבילירובין עולה לאחר הלידה כך שצהבת פיזיולוגית מופיעה לראשונה ביומיים – שלושה הראשונים לאחר הלידה, מגיעה לשיא בימים הרביעי – חמישי לאחר הלידה ונעלמת לאחר מכן. הסיבות להופעה של צהבת זו הן הצטברות של תוצרי פירוק של כדוריות הדם מהתקופה העוברית וחוסר בשלות של התהליכים הכימיים בכבד שהופכים את הבילירובין לכזה שיכול להיות מופרש במרה בימים הראשונים לחיים. 

אז, כשיש מצד אחד ייצור ביתר ומצד שני עיכוב בפינוי החוצה – הבילירובין מצטבר ומופיעה צהבת. בפגים, העלייה יכולה להיות מעט איטית יותר ולהימשך זמן ארוך יותר. צהבת פיזיולוגית תהיה לרוב בערכים נמוכים ולכן לא תצריך מעקב וטיפול מיוחדים. כשהתהליך הטבעי הזה "משתבש" או "מוגזם" אז מופיעה צהבת פתולוגית והבילירובין מצטבר, ראו ממש בהמשך. 

איך אנחנו יודעים מה זה ערכים נמוכים? אנחנו משתמשים בגרף הנקרא עקומת בוטני (על-שם הרופא שיצר אותה) שמראה לנו את רמת הבילירובין ביחס לגיל התינוק. כמו שאמרנו, אפשר לראות בעקומה שאנחנו "מרשים" לתינוקות להיות יותר ויותר צהובים ככל שעובר הזמן, עד לשיא מסוים (הגרף מגיע עד 6 ימים) שלאחריו בצהבת פיזיולוגית ערך הבילירובין יורד. 

מה שעוד חשוב לראות זה שהגרף מחולק למעשה למספר אזורים של סיכון. מהם אותם אזורים? ככל שערכי הבילירובין גבוהים יותר עבור אותו גיל של התינוק, כך הסיכון שהצהבת תמשיך לעלות ותגיע לאזורים שמצריכים טיפול גבוה יותר, ולכן מחייבת מעקב אחר. 

מהי צהבת יילודים פתולוגית?

צהבת פתולוגית היא צהבת שחורגת למעשה מתבנית העלייה הטבעית שתיארנו בצהבת הפיזיולוגית. רוצה לומר:

• צהבת שמופיעה מוקדם יותר (ביממה / יממה וחצי הראשונות).

• צהבת שקצב העלייה של הבילירובין בה גבוה (יותר מ– 5 ליממה).

• צהבת שמגיעה לערכים גבוהים בתחומי אזורי הסיכון.

• צהבת ממושכת יותר (מעבר ל- 10-14 ימים לאחר הלידה).

• וחשוב לזכור את הצהבת מסוג צהבת ישירה – צריך לזכור שזה הסוג הפחות שכיח של הצהבות (צהבת פיזיולוגית היא תמיד צהבת בלתי ישירה ומצד שני צהבת ישירה היא תמיד צהבת פתולוגית). 

לכל אחד מסוגי הצהבת אלו רשימה ארוכה של גורמים וסיבות אפשריות. בשביל זה צריכים רופא ילדים טוב שיידע להכווין את הבירור באופן מושכל ונכון. 

האם יש גורמי סיכון לצהבת יילודים בערכים גבוהים/צהבת פתולוגית?

כן. ישנם תינוקות שיש להם גורמי סיכון לכך שערכי הצהבת יעלו בצורה משמעותית יותר. חשוב להבין שתינוקות אלו יזכו למעקב הרבה יותר צמוד אחרי ערכי הצהבת.
• צהבת ביממה הראשונה לחיים.
• צהבת שמגיעה לאזור הסיכון הגבוה.
• פגות.
• חוסר התאמה בין סוג הדם של האם לסוג הדם של היילוד – גורם סיכון זה נכון רק עבור אימהות שלהן סוג דם O. אימהות עם סוג דם O לא מכירות למעשה שום סוג דם אחר ויש בגופן נוגדנים כנגד סוגי הדם האחרים. בגלל זה אנשים עם סוג דם O יכולים לתרום דם לכולם אבל יכולים לקבל דם רק מאנשים שהם O. נוגדנים אלה יכולים לחצות את השיליה, לגרום להרס של כדוריות דם אדומות בתינוק ולהיות מקור ליצירת בילירובין בעודף. למרות שחוסר התאמה כזה קיים ב- 15% מההריונות, רק בכ- 0.6% מההריונות תתרחש באופן מעשי תופעה שכזאת. אני רק אגיד שיש עוד סיבות הגורמות להרס כדוריות דם אדומות במנגנון של יצירת נוגדנים אבל לא ניכנס לזה (למשל הבדלים בפלוס או מינוס של סוגי הדם ועוד).
• אח/אחות שנזקקו לטיפול בפוטותרפיה לצהבת, ראו בהמשך.
• שטף דם גדול – מקור לכדוריות דם אדומות שיתפרקו וישחררו בילירובין.
• הנקה בלעדית – במיוחד אם היא לא הולכת טוב, התינוק לא אוכל היטב ולא עולה במשקל – ראו מיד בסעיף הבא.
• מוצאים אתניים מסוימים – בעיקר תינוקות להורים ממזרח אסיה וזה בגלל הבדלים גנטיים בפעילות האנזימים שאחראים על התהליכים המתרחשים בכבד.
• חסר באנזים G6PD / רגישות לפול – למה זה קשור? אם תקראו בקישור שמוביל לפרק על רגישות לפול באתר (קישור כאן) אז תזכרו שמצב זה יכול לגרום להרס של כדוריות דם אדומות ולהיות מקור לבילירובין בדם. אני מזכיר שכל התינוקות במדינת ישראל עוברים בשנים האחרונות בדיקת פעילות האנזים הזה אחרי הלידה וניתן למצוא את התשובה במכתב השחרור ממחלקת תינוקות.
• רמות חלבון נמוכות בדמו של התינוק – הבילירובין נישא בדם על ידי חלבון הנקרא אלבומין ורמות נמוכות של החלבון גורמות לשחרורו לדם.
• תינוקות שנולדו עם תשניק – מצב של חוסר אספקת חמצן לתינוק בלידה.

מהי צהבת הקשורה בהנקה?  

אני מניח שכולכם יודעים שלתינוקות יונקים יש יותר צהבת. אבל למה? שתי סיבות / סוגים עיקריים:

• הצורה המוקדמת היא צהבת הנקה – Breastfeeding jaundice שהיא למעשה הגזמה של התהליך שתיארנו עבור צהבת פיזיולוגית. לכן זו צהבת של תינוקות יונקים בשבוע הראשון לחיים. באופן ממוצע, לתינוקות יונקים יש ערכי בילירובין גבוהים יותר מלתינוקות הניזונים מפורמולה. צהבת הנקה מתרחשת בגלל הנקה לא מספקת הגורמת לאי עלייה מספקת במשקל בתוספת השפעות של חלב האם עצמו שתיכף נתאר.  

• הצורה המאוחרת היא צהבת חלב אם – Breastmilk jaundice שהיא צהבת המופיעה בחלק קטן מהתינוקות היונקים לאחר השבוע הראשון לחיים וגורמת לצהבת ממושכת יותר בערכים גבוהים יותר, לעיתים בגיל מספר שבועות. הסיבות לצהבת זו נעוצות בתכונות חלב האם שמכיל אנזימים שהופכים במעיים את הבילירובין שהופרש במרה חזרה לצורתו הבלתי ישירה ומגבירים את ספיגתו חזרה לדם. 

אז האם לא להניק או להפסיק הנקה בגלל צהבת?

בגדול – לא, לא ולא.

הנקה היא "הפורמולה" הטובה ביותר ברוב רובם של התינוקות. גם בכאלה עם צהבת הנקה וגם בצהבת חלב אם מאוחרת. כמובן שיש מקום ליעוץ רופא מטפל לרבות שקילה, וברוב רובם של המקרים אין צורך לשלב פורמולה רק כדי להוריד את רמת הצהבת אם היא בערכים לא מסוכנים. זה רק יכול להפריע לכל נושא ביסוס האכילה בימים הראשונים ולפגוע בהנקה. ראו בהמשך תחת "טיפול" מתי באופן נדיר מאוד אנחנו כן ממליצים. 

אחדד את זה כי אני לא רוצה שתינוקות יגיעו לרופא הילדים שלהם בגיל שלושה שבועות צהובים וללא עליה של גרם מהמשקל לידה. אז חשוב, בעיקר בתינוקות יונקים, לגשת לרופא מטפל או לטיפת חלב כבר בימים הראשונים לחיים לשקילה (קיראו כאן על מתי לגשת לבדיקת רופא / טיפת חלב ראשונה).

ואל דאגה, תיכף מגיעים גם לנושא הברית. 

מה זה בירור צהבת? 

הרבה פעמים תשמעו בבית החולים את הביטוי "בירור צהבת".

פשוטו כמשמעו. בירור צהבת אנחנו עושים כשיש חשד לצהבת פתולוגית. בסך הכול זה אומר שיערכו לתינוק בדיקות נוספות על מנת לנסות ולברר את הסיבות השונות שיכולות לגרום לצהבת. 

מה זה כולל? 

• ספירת דם בה מחפשים לראות אם רמת הכדוריות האדומות תקינה ולא נמוכה. כי אתם זוכרים שאמרנו שבחלק מהסיבות לצהבת יש תהליך מוגבר של הרס כדוריות דם אדומות.

• בדיקה לאפיון הבילירובין לצהבת בלתי ישירה וישירה. כי אתם זוכרים שאמרנו שלכל סוג צהבת כזה יש סיבות משלו.

• בדיקה לסוג הדם של התינוק ולהצלבה בינו לבין הדם של האם על מנת לראות אם יש נוגדנים של האם שחצו את השילה וגרמו להרס הכדוריות האדומות של התינוק. כי אתם זוכרים שלמדנו על סוג דם אמהי והקשר צהבת.

• רמת האנזים G6PD – חסר באנזים יכול לגרום להרס מוגבר של כדוריות דם אדומות ועלייה מהירה בערכי הצהבת. כי אתם כבר אלופים.

• ולעיתים בדיקות נוספות בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המבוסס על האבחנה המבדלת האפשרית לסיבת הצהבת.

מה הטיפול בצהבת יילודים? 

חשוב לזכור שמטרת הטיפול היא למצוא את אותם תינוקות שבסיכון לפתח צהבת משמעותית על מנת שנוכל למנוע את המקרים הנדירים שבהם הצטברות בילירובין בערכים גבוהים יכולה לגרום לנזק נוירולוגי לתינוק. 

אז האמת שחלק חשוב בטיפול הוא עצם המעקב. ככה אפשר להבטיח שאף תינוק לא "בורח" עם ערכי צהבת גבוהים ולמשך זמן ארוך. זו הסיבה שטרם השחרור ממחלקת תינוקות כל היילודים עוברים בדיקת סקר עם מדידה במכשיר דרך העור, וזו הסיבה שמנחים את ההורים בשחרור לגשת למעקב אצל רופא הילדים תוך יומיים מהשחרור. הקפידו על כך (ולא רק בשביל הצהבת – ראו קישור לבדיקה ראשונה). רופא הילדים יתשאל אתכם על מהלך ההריון, על הלידה, על משקל הלידה, על סוג הדם של האם (לכל יולדת לוקחים בדיקת סוג דם), על מה התינוק אוכל, על צבע היציאות שלו (ראו תמונה חשובה בהמשך) ותדירותן ועל שאר גורמי הסיכון שפירטנו קודם לכן. לאחר מכן הוא יבדוק את התינוק, יתרשם בין היתר מעוצמת הצהבת, ישקול את התינוק ויבצע במידת הצורך בדיקה חוזרת עם המכשיר העורי. אם הבדיקה במכשיר העורי תראה ערכים גבוהים הוא יפנה אתכם לעשות בדיקת דם מהעקב או מהווריד כתלות בזמינות (לא בכל מקום ניתן לבצע את הבדיקה מהעקב). בהתאם לתשובה בבדיקת הדם יחליט הרופא אם יש צורך בבדיקות נוספות לבירור הצהבת ומה תדירות המעקב הנדרש על מנת לוודא שהערכים לא עולים לערכים המצריכים טיפול.  

טיפול בצהבת באמצעים פשוטים 

בערכי צהבת שאינם מצריכים טיפול מיוחד אלא מעקב ניתן לעשות מספר דברים חשובים בבית על מנת להקטין את הסיכוי להגיע לערכים גבוהים: 

• יש להקפיד שהתינוק אוכל היטב – זה הדבר החשוב ביותר. במידה והתינוק יונק צריך לוודא שההנקה יעילה והתינוק עולה במשקל. אפשר להיעזר בייעוץ הנקה טוב ולשפר את הטכניקה במידת הצורך. במידה והתינוק אוכל פורמולה יש להקפיד שהוא מקבל מספיק אוכל ובתדירות מספקת. מי שרוצה לדעת כמה פורמולה להכין בבקבוק לתינוק צריך להיכנס לקישור הבא.

במידת הצורך בעיקר כאשר התינוק מדשדש במשקל כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או אחות טיפת חלב. תינוק שמדשדש עם האוכל והמשקל ימשוך את הצהבת יותר זמן ולערכים גבוהים יותר. אני מזמין אתכם לעיין בהרבה מאוד שאלות חשובות בנושאים אלו בחלק של התחלת החיים ותזונת תינוקות וילדים (קישור כאן). 

• יש לעקוב אחרי היציאות של התינוק – זוכרים שאמרנו שהבילירובין מגיע לכבד, עובר שינויים ומופרש דרך המרה למעיים? שם במעיים, מסיבות שונות, חלק מהבילירובין יכול להפוך בחזרה לבילירובין המקורי ולהיספג חזרה דרך המעיים לדם. בתינוקות עם תדירות יציאות נמוכה, הקקי (אין מה לעשות, בתינוקות קוראים לזה קקי) עומד במעיים זמן רב יותר ומאפשר לבילירובין להיספג יותר בחזרה. תינוק שאוכל טוב יעשה בדרך כלל יציאות טובות ויוריד ערכי הבילירובין שלו. 

מה לא לעשות כטיפול בצהבת בתינוק?

מה לא לעשות זה גם חשוב.  

• לא לחשוף תינוקות לשמש כאמצעי תחליפי לפוטותרפיה  – זה לא בריא ואפילו מסוכן. 

• אין להפסיק הנקה באופן שרירותי – לרוב התינוקות היונקים, גם אם תהיה צהבת היא תהיה צהבת שלא תעשה שום דבר. מעבר להפסד של כל הטוב שבהנקה, הקשיים שיזה יגרום מבחינת ביסוס הרגלי האכילה בימים הראשונים ועלייה איטית במשקל ואף התייבשות, זה רק יגרום לערכי הצהבת להיות גבוהים יותר. לכן רק צריך לעודד את ההנקה ולשפר את הטכניקה שלה תוך כדי מעקב צמוד אחרי קצב עלייה במשקל. הסיבה היחידה להפסיק הנקה באופן זמני היא צהבת בערכים כל כך גבוהים שממשיכים לעלות ולעלות ומגיעים לסף בו התינוק יזדקק לשחלוף דם (ראו בהמשך). וגם אז, ההפסקה היא זמנית ואפשר להמשיך ולשאוב. 

• לא לתת לתינוק מי סוכר במקום אוכל – למה? כי לא צריך (תינוק צריך אוכל וקלוריות לא מים מתוקים) וכי זה רק יגרום לו לא לעלות במשקל ולהחמיר את הצהבת. 

טיפול בצהבת בבית חולים

מעבר לכל הטיפולים הפשוטים בבית חולים ניתן לבצע לתינוק מספר טיפולים נוספים.

טיפול באור (פוטותרפיה)

כולכם ראיתם במחלקת התינוקות תינוקות עם צהבת "שמשתזפים" להם ערומים עם משקפיים (על מנת להגן על העיניים) תחת מנורה סגולה. אז זה לא ממש מכון שיזוף. טיפול זה נקרא פוטותרפיה. זהו הטיפול השכיח והפשוט בצהבת שמגיעה מעבר לסף מסוים לפי גילו של התינוק. הוא מבוסס על זה מצאו שאור באורך גל מסוים גורם לשינוי כימי בבילירובין שמאפשר לו להיות מפורש במרה ובשתן ובכך להוריד את הרמה שלו. פשוט ויפה. 

איך יודעים מתי צריך להכניס תינוק לפוטותרפיה? אז כמו שלמדתם יש לנו את עקומת בוטני יש לנו עקומות דומות המכווינות אותנו מתי להתחיל לטפל באור בהתאם לערך הבילירובין ביחס לגיל התינוק. הטיפול בפוטותרפיה נמשך מספר שעות במהלכו בודקים מספר פעמים את ערך הבילירובין בדמו של התינוק עד שהוא יורד מתחת לסף מסוים. ברגע שהגענו לערך כזה, מוציאים את התינוק מהטיפול באור אך ממשיכים לעקוב מחשש לעלייה מחודשת (ריבאונד). 

באופן כללי, לפוטותרפיה אין סיבוכים גדולים אם כי לעיתים בזמן הטיפול יכולה להיות איזו פריחה חולפת, שינויי חום אצל התינוק, בתינוק שלא אוכל תיתכן קצת התייבשות חולפת שאפשר לתמוך עם נוזלים וכו'. אין לטיפול בפוטו סיבוכים וסיכונים ידועים לעתיד. 

טיפול בנוגדנים (Intravenous Immunoglobulins – IVIG)

לעיתים לא שכיחות , כשסיבת הצהבת קשורה בנוגדנים של האם שעברו את השיליה וגרמו להרס כדוריות הדם האדומות של התינוק, וכשהצהבת ממשיכה לעלות למרות טיפול מקסימלי באור, נותנים לתינוק עירוי של נוגדנים ש"חוסמים" במנגנונים שונים את הנוגדנים של האם ומונעים את הרס כדוריות הדם האדומות של התינוק. 

שחלוף דם

הקו האחרון של הטיפול בצהבת. כשהצהבת ממשיכה לעלות למרות טיפול אינטנסיבי באור ומגיעים לערכים מאוד גבוהים מבצעים שחלוף דם. כשמו כן הוא- מחליפים נפח מסוים מזרם הדם במנות תואמות מבנק הדם ופשוט מוציאים את הבילירובין החוצה מהגוף. לפרוצדורה הזאת יש סיבוכים אפשריים ואנחנו מנסים להימנע ממנה ככל הניתן בעזרת כל האמצעים שדיברנו עליהם קודם. זה לא שכיח שמגיעים לזה. 

האם צריך לדחות ברית בגלל צהבת יילודים?

הגענו לזה. שאלת השאלות. לפעמים נדמה לי שהסיבה היחידה שהורים מתעניינים בצהבת זה כי צריך לשלוח למוהל הודעה כמה צהבת יש וכדי לתכנן באופן סופי את הברית ולא לדחות אותה.
אז תרשו לי רגע לחלק את התשובה לשאלה לחלק ההלכתי שלה ולחלק הרפואי שלה.
כיוון שאני לא מוהל ולא רב אלא רופא ילדים נתחיל מהחלק הרפואי.
רפואית, אם רופא הילדים חושב שהצהבת היא צהבת פיזיולוגית והיא אינה קשורה למחלת כבד, לתהליך משמעותי של הרס הכדוריות האדומות של התינוק או לכל בעיה רפואית משמעותית אחרת שדורשת בירור וטיפול אז אין מניעה מלבצע ברית במועד בגלל צהבת (אם אין סיבות אחרות לדחות או לא לעשות, ראו קישור בפוסט של ברית מילה).
יתרה מזאת, אם אכן מדובר בצהבת לא מסוכנת כזאת, אין גם משמעות לערך הצהבת. אני יודע שמוהלים רבים רוצים שהתינוק יהיה מתחת ל- 12 או 12.5 או אפילו 15 (כל אחד וההגדרות שלו) אבל אין לזה שום ביסוס רפואי ואין שום הבדל מבחינה רפואית אם לתינוק יש 10.7, 11.8, 12.9 או 13.4 כשמדובר בצהבת פשוטה ולא מסוכנת.

נכון שבצהבת בערכים גבוהים צריך לחשוב רפואית אם לא מדובר בצהבת פתולוגית שמצריכה בירור וטיפול ומעקב קפדני כפי שאמרנו קודם.

הלכתית, מה הקשר? ננסה בצניעות להסביר מבלי להיכנס לכל הדברים.
הלכתית, חז"ל ידעו שיש במילה אפשרות מסוימת לסכנה כמו בכל פעולה רפואית. ולכן החמירו וקבעו ש"קטן החולה אין מלין אותו עד שיבריא" למרות חשיבותה של המצווה.

אז נחלקות הדעות לכמה זמן צריך לחכות אחרי שהתינוק מבריא (שבוע ימים או מיד לאחר הבראתו). כלומר, כולם מסכימים שלא מבצעים ברית מילה לתינוק חולה. הגיוני.
הרמב"ם בהלכות מילה כותב: "קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם ויחזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים. וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעו אותו אין מלין אותו, עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים, מפני שזה חולי הוא, וצריך להיזהר בדברים אלו הרבה."
ירוק, הכוונה לצהבת. שימו לב שכבר אז ראו שמרבית התינוקות הרי מפתחים צהבת שחולפת וברור היה שלא ידחו לכולם את הברית ולכן עוד לפני שידעו לבדוק דרך העור או בדם מה רמת הבילירובין, כתב הרמב"ם "ירוק ביותר". כלומר צהבת משמעותית.
אז כדי לחבר את ההלכתי והרפואי, אם אתם זוכרים שצהבת נראית בפנים ובלחמיות העיניים ברמת בילירובין מעל 5 ונראית בחלקים תחתונים יותר של הגוף ברמה של בערך מעל 15, אפשר להבין מדוע המוהלים רוצים ערך בילירובין מתחת ל– 12-13 כדי להרגיש בטוחים שניתן לבצע את הברית. בערכים אלו, בתינוק בן כשבוע, הסיכוי שהצהבת היא משמעותית או תהיה משמעותית הוא קטן. בערכים גבוהים יותר כבר אפשר "לגלוש" למקומות אחרים ולכן יעדיפו לדחות את הברית. כמה זמן? גם זה דיון הלכתי שלם שמקומו לא פה.
והנה לכם החיבור בין הרפואה להלכה, בין פעם לבין עכשיו. תיכף תראו איך המספרים האלה מתחברים גם להנחיות הרפואיות המקובלות למעקב.

מה לעשות עם תינוק עם צהבת לאחר השחרור מבית החולים?

אז אחרי שלמדנו יפה את כל החומר שקשור לצהבת בואו ננסה ביחד לסכם לעצמנו את הפרקטיקה.
נזכור שלפני השחרור התינוק יעבור בדיקת סקר לצהבת בעזרת המכשיר העורי.
• באם הערכים יהיו גבוהים ייקחו לו בדיקת דם ובהתאם לתשובה ינחו אתכם לגבי מועד המעקב הבא (לפי האזורים של עקומת בוטני):
 סיכון נמוך (low risk) – מעקב קליני תוך 48-72 שעות אצל רופא הילדים ואז הרופא יחליט אם יש צורך בביצוע בדיקות נוספות (בדיקה עורית או בדיקת דם).
 סיכון בינוני נמוך (low intermediate) – מעקב קליני תוך 48 שעות ואז הרופא יחליט אם יש צורך בביצוע בדיקות נוספות (בדיקה עורית או בדיקת דם).
 סיכון בינוני גבוה (high intermediate) – צריך לחזור על בדיקת דם לצהבת בטווח של 24 שעות ולקחת בירור מעבדתי לצהבת כפי שפירטנו.
 סיכון גבוה (high risk) – מחייב בירור מעבדתי מיידי, הערכה האם יש צורך בטיפול באור והמשך מעקב ערכי הצהבת לאחר מספר שעות. לרוב במסגרת בית החולים.
• יש תינוקות שטופלו באור במהלך אשפוזם בתינוקות. תינוקות אלו גם עברו לרוב בירור לצהבת ותקבלו הנחיות מבית החולים לגבי מועד הבדיקה הבאה לפי התשובות שהתקבלו במהלך שהותכם בתינוקות.
• באם הערכים אינם גבוהים ינחו אתכם להגיע למעקב אצל רופא הילדים, לרוב בטווח של יומיים. אצל רופא הילדים תעברו בדיקה ראשונה ובהתאם לדרגת הצהבת וגורמי הסיכון להתפתחות צהבת משמעותית, התינוק יעבור או בדיקה עורית או בדיקת דם. ואז בהתאם לערכים ייקבע מועד הביקורת הבאה לפי מה שפירטנו בסעיף הקודם.
• מקובל לפי ההנחיות הישראליות שאם בעת הבדיקה התינוק אינו מראה סימני צהבת קלינית משמעותית (כזאת שמתפשטת לאזור הרגליים) או שערך בדיקת הבילירובין בזמן הביקורת, ובתנאי שגילו של התינוק 96 שעות לפחות, אינו עולה על 12.5 אין צורך בבירור נוסף (תזכרו את מספרי הקסם של המוהלים….).
• תינוק שיש לו צהבת משמעותית בשבוע השני לחיים צריך בדיקות מעבדה הכוללות בדיקת בילירובין וספירת דם. בערך של בילירובין מתחת ל- 13 אין צורך בהמשך מעקב מעבדתי (שוב מספרי הקסם…). בערכים שבין 13 ל 15 יש לזמן לביקורת צהבת תוך 48 עד 72 שעות. בערכים מעל 15 יש לבצע ברור מעבדתי מלא לצהבת כפי שפורט (אם לא בוצע קודם). 
• צהבת ממושכת – צהבת שנמשכת מעל שבועיים מחייבת הערכה. צריך לוודא שנלקח בירור צהבת כפי שפירטנו ולעיתים אף בדיקות נוספות על מנת לשלול סיבות שונות ומגוונות הגורמות לצהבת. וזה בוודאי נכון אם היא נמשכת שלושה שבועות וחודש.

עוד מילה על צהבת ישירה

בהקשר הזה נזכיר שוב שצהבת ישירה היא תמיד פתולוגית ותמיד מחייבת בירור מהיר. אם לתינוק צהבת ישירה הוא צריך בירור על מנת לשלול מחלות זיהומיות, מחלות הקשורות לבעיות בדרכי המרה ומחלות הקשורות להפרעה בחילוף החומרים התקין בגוף. פרקטית זה אומר הערכת רופא והמשך בירור תכליתי ומהיר.

אתם ההורים לא צריכים לנחש אם לתינוק יש או אין צהבת ישירה. זה משהו שברמת הבדיקות ומעקב יילקח במידת הצורך. 

אבל יש לכם ההורים בכל זאת תפקיד חשוב אז שימו לב.

רמז חשוב לבעיה בדרכי המרה של התינוק הוא יציאות לבנות (נקרא יציאה אכולית). נזכור שצבעה של הצואה מקורו בנוזל המרה המופרש למעיים ומתערבב עם הצואה. תינוק שיש לו בעיה בדרכי המרה, לא מפריש באופן תקין מרה ולכן צבע הצואה שלו יהיה לבן, ראו בתמונה. אז אם זהו הצבע של היציאות של התינוק שלכם, ללא פיגמנט צהוב או ירוק, צלמו וגשו להראות לרופא.

לסיכום, פרק ארוך וחשוב על בעיה סופר שכיחה בתינוקות. ברובם של המקרים מדובר בתופעה שתחלוף מעצמה אך בשל העובדה שצהבת יכולה להעיד על בעיה אחרת אצל העובר, היא מחייבת מעקב והתייחסות.
וגם בגלל שלפעמים יש ברית לתכנן וצריך לסגור את הדברים מראש.

צואה אכולית