סימנים מוקדמים לאוטיזם בילדים – למה כדאי לשים לב ומתי?

המושג ״הפרעה על רצף האוטיזם״ נקרא כך כיוון שאוטיזם יכול להיראות אחרת מאוד מילד לילד, אך המשותף לכל הילדים עם האבחנה הזו הוא קושי בשני מאפיינים מרכזיים:

1. קשיים בתקשורת ובאינטראקציה חברתית – למשל, קושי בשיחה או במשחק הדדי, בשימוש בקשר עין ובשפת גוף לצורך תקשורת, בהבנת מצבים חברתיים וביצירה או בשימור של קשרים חברתיים.
2. דפוסי התנהגות ותחומי עניין חזרתיים או מצומצמים – למשל, תנועות חוזרות, חזרתיות בדיבור או במשחק, צורך בשגרה קבועה, תחומי עניין אינטנסיביים או ויסות חושי יוצא דופן.

מה הסיבה לאוטיזם?

הסיבה המדויקת לאוטיזם עדיין אינה ידועה, אך ברור שלגורמים גנטיים יש תפקיד מרכזי, לצד גורמים נוספים המשפיעים על ההתפתחות.

אוטיזם מאובחן בשכיחות גבוהה יותר אצל בנים, והוא שכיח יותר גם במשפחות שבהן יש ילד נוסף על הרצף.

מתי ניתן לראות סימנים מוקדמים לאוטיזם?

סימנים ראשונים יכולים להופיע כבר בשנת החיים הראשונה, אך במקרים רבים הם נעשים ברורים יותר במהלך השנה השנייה לחיים, בעיקר סביב גיל שנה וחצי עד שנתיים.

אצל חלק מהילדים הקשיים מתגלים רק מאוחר יותר בילדות המאוחרת, כאשר הדרישות החברתיות הופכות למורכבות יותר.

חשוב לזכור – חלק מההתנהגויות שנפרט יכולות להופיע גם אצל ילדים שהתפתחותם תקינה או אצל ילדים עם קשיים התפתחותיים אחרים. סימן אחד או שניים מהמפורטים אינם מעידים על אבחנה של אוטיזם, מה שחשוב הוא התמונה הכוללת: כיצד הילד מתקשר, איך הוא משחק, כיצד הוא מגיב לסביבה, והאם קיימים כמה סימנים שחוזרים על עצמם לאורך זמן.

מהם הסימנים המוקדמים לאוטיזם?

כאמור, כבר בחודשי החיים הראשונים מתפתחות יכולות התקשורת החברתית. התינוק לומד להגיב לפנים ולקול של הוריו, לחייך אליהם, להשמיע קולות ובהדרגה להשתתף באינטראקציות חברתיות פשוטות:

• קשר עין – תינוקות מתחילים להתעניין בפנים וליצור קשר עין כבר בחודשים הראשונים לחיים. בהמשך הם משתמשים במבט כדי ליצור קשר, להגיב לאדם שמולם ולשתף אותו במה שמעניין אותם. תינוק שכמעט אינו מביט בפני הוריו, ממעט ליצור קשר עין בזמן משחק או מתקשה לשלב מבט כחלק מהתקשורת, עשוי לעורר חשד לקושי התפתחותי.
• חיוך חברתי והבעות פנים – סביב גיל חודשיים מופיע בדרך כלל החיוך החברתי, ובהמשך מתרחב מגוון הבעות הפנים של התינוק. הוא מחייך כשהוא נהנה מהקשר עם הוריו, מגיב בהתרגשות למשחק ומשתמש בהבעות פניו כדי לתקשר. מיעוט בחיוכים חברתיים, הבעות פנים מצומצמות או מיעוט בהפניית הבעות הפנים לאחר יכולים להיות סימנים שכדאי לבדוק.
• תגובה לשם – במהלך המחצית השנייה של שנת החיים הראשונה, לרוב סביב גיל שבעה עד תשעה חודשים, תינוקות מתחילים להגיב באופן עקבי יותר כשקוראים בשמם. כדאי לשים לב לתינוק שאינו מפנה את ראשו או את מבטו כשקוראים לו, או שמגיב באופן לא עקבי. חשוב כמובן לשלול בעיית שמיעה, אך גם כאשר השמיעה תקינה, קושי עקבי בתגובה לשם מצדיק בירור.

• קולות ומלמול – עוד לפני המילים הראשונות, תינוקות מתקשרים באמצעות קולות. בחודשים הראשונים הם משמיעים מגוון קולות, ובהמשך מתחילים למלמל הברות כמו "בה־בה" או "מה־מה". חשוב לשים לב לא רק לעצם הופעת המלמול, אלא גם לאופן שבו התינוק משתמש בקולות לצורך תקשורת: האם הוא משמיע קולות כדי למשוך את תשומת לבכם? האם הוא מגיב בקול כשאתם מדברים אליו? האם מתפתחים ביניכם מעין "חילופי דברים"? מיעוט משמעותי בקולות או היעדר מלמול לצורך תקשורת הם סימנים המצדיקים בירור התפתחותי.

מה לגבי סימנים מוקדמים לאוטיזם בשנת החיים השנייה?

בשנת החיים השנייה חלה קפיצה משמעותית בהתפתחות התקשורת. הילד לומד להביע את רצונותיו, להשתמש במחוות ובמילים, לשתף אחרים בחוויות ולהשתתף במשחקים חברתיים פשוטים. זהו גם הגיל שבו רבים מהסימנים המוקדמים לאוטיזם נעשים בולטים יותר.

• שימוש במחוות – לקראת סוף שנת החיים הראשונה ובמהלך השנה השנייה ילדים מתחילים להשתמש במחוות כדי לתקשר: לנפנף לשלום, להושיט ידיים כדי שירימו אותם, למחוא כפיים ולהצביע. ילד שאינו משתמש במחוות או ממעט להצביע, במיוחד כדי לשתף אחרים בחוויה, עשוי להציג קושי בתחום התקשורת.
• קשב משותף ושיתוף בחוויות – קשב משותף הוא היכולת של הילד ושל אדם נוסף להתמקד יחד בדבר מסוים, מתוך מודעות לכך ששניהם חולקים את אותה החוויה. למשל, דמיינו פעוט שיושב בעגלה ורואה כלב ברחוב. הוא מצביע בהתלהבות על הכלב, מסתכל על הוריו כדי לוודא שגם הם רואים אותו, ואז מחזיר את מבטו לכלב. הוא אינו מבקש משהו. הוא פשוט רוצה לחלוק אתכם את ההתרגשות שלו. קשב משותף בא לידי ביטוי בהצבעה, בהפניית מבט לסירוגין בין החפץ לאדם. ילד שממעט להפנות את תשומת לב ההורים לדברים שמעניינים אותו, אינו מראה להם חפצים או אינו בודק במבטו אם הם שותפים לחוויה, עשוי להציג קושי בתקשורת החברתית.
• התפתחות הדיבור והשימוש בשפה – המילים הראשונות מופיעות בדרך כלל סביב גיל שנה, ובמהלך השנה השנייה אוצר המילים מתרחב בהדרגה. עיכוב משמעותי בהופעת מילים או בהתפתחות הדיבור מצדיק בדיקה, אך כמובן שלא כל איחור בדיבור קשור לאוטיזם, וגם להיפך – לא לכל ילד עם אוטיזם יש עיכוב שפתי. לכן, מעבר למספר המילים שהילד אומר, חשוב לשים לב לאופן שבו הוא משתמש בהן. האם הוא קורא להוריו כדי למשוך את תשומת לבם? האם הוא משתמש במילים כדי לבקש עזרה, לספר או לשתף בחוויה? יש ילדים שמכירים מילים רבות, אותיות ומספרים, ואפילו מדקלמים משפטים שלמים מסרטונים, אך ממעטים להשתמש בשפה לצורך תקשורת הדדית.
•  משחק ואינטראקציה חברתית – בשנת החיים השנייה מתפתחים משחקים חברתיים פשוטים, כמו מסירת כדור הלוך ושוב, משחקי "קוקו" ו"תן וקח", ובהדרגה מתפתח גם עניין בילדים אחרים. אין ציפייה שבגיל זה ילדים כבר ישחקו יחד, אבל כן נרצה לראות עניין באחרים, התבוננות בהם, הנאה ממשחק משותף וניסיונות ראשונים לאינטראקציה. ילד שממעט להתעניין בילדים אחרים, נמנע באופן עקבי מאינטראקציות חברתיות או מתקשה להשתתף אפילו במשחק הדדי פשוט, עשוי להציג סימן שדורש התייחסות.  ככל שהילד גדל, מתפתחות יכולות השיח, המשחק והאינטראקציה החברתית. בגילים אלה אפשר לעיתים להבחין בקשיים שלא היו ברורים בגיל צעיר יותר כמו קושי בשיחה הדדית, קושי במשחק דמיוני, קושי בפיתוח קשרים חברתיים עם בני הגיל ובהבנת סיטואציות ומצבים חברתיים (על כל אלו ועוד אפשר לקרוא בכתבה הקודמת).

מאפיינים מוקדמים אחרים המעוררים חשד לאוטיזם?

לצד הקשיים בתקשורת החברתית, קיימים מאפיינים נוספים שיכולים לעורר חשד לאוטיזם. חלקם עשויים להופיע כבר בגיל צעיר מאוד, ואחרים נעשים בולטים יותר בהמשך ההתפתחות.

•  תנועות או התנהגויות חזרתיות – למשל, נפנוף ידיים בזמן התרגשות, נדנוד הגוף, קפיצות חוזרות או הליכה ממושכת על קצות האצבעות. כאשר הן בולטות במיוחד, חוזרות בתדירות גבוהה או מופיעות לצד קשיים נוספים בתקשורת, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
•  משחק חזרתי – יש ילדים שנוטים לשחק בצעצועים באופן חזרתי, למשל לסובב שוב ושוב גלגלים של מכונית במקום להסיע אותה, לסדר צעצועים בשורות או לחזור על אותו תסריט משחק ללא שינוי.
•  צורך בשגרה וקושי עם שינויים – חלק מהילדים מגלים צורך משמעותי בשגרה קבועה ומתקשים להתמודד עם שינויים בתוכניות או עם מעברים בין פעילויות. למשל, ילד שמתעקש ללכת תמיד באותה הדרך לגן, מתקשה מאוד כאשר משנים את סדר הפעולות הקבוע או מתעקש לבצע פעולות מסוימות באופן זהה בכל פעם. לכל הילדים הצעירים יש צורך מסוים בשגרה וביציבות. מה שיכול לעורר חשד הוא נוקשות משמעותית, שמלווה במצוקה רבה כאשר הדברים אינם מתנהלים בדיוק כפי שהילד מצפה.
•  תחומי עניין יוצאי דופן או אינטנסיביים במיוחד – אצל חלק מהילדים ניתן לראות עניין יוצא דופן בתחומים שאינם אופייניים לגילם, למשל פעוטות צעירים המתעניינים באותיות, מספרים או שפות זרות. אצל אחרים תחומי העניין דווקא תואמים לגיל, כמו מכוניות, דינוזאורים, גיבורי על או כדורגל, אך העיסוק בהם אינטנסיבי במיוחד, תופס חלק גדול מהיום ולעיתים מקשה על הילד להתעניין בפעילויות אחרות. חשוב לזכור שאהבה גדולה לתחום מסוים אינה כשלעצמה סימן לאוטיזם. מה שחשוב הוא מידת האינטנסיביות, הגמישות וההשפעה על התפקוד היום־יומי.

רגישויות חושיות יוצאות דופן ואוטיזם 

ילדים עם אוטיזם עשויים לחוות גירויים חושיים בעוצמה שונה מילדים אחרים. חלקם רגישים מאוד לגירויים מסוימים, ואילו אחרים דווקא מחפשים תחושות חזקות. הרגישויות יכולות להופיע בתחומים שונים:

• שמיעה - ילד שמכסה את אוזניו בתגובה לרעשים, נבהל מקולות יום־יומיים או לחלופין נהנה במיוחד מהפקת רעשים חוזרים.
• ראייה - רגישות לאור, התבוננות ממושכת באורות או בחפצים מסתובבים, או הסתכלות על חפצים מקרוב מאוד או מזוויות לא שגרתיות.
• ריח - סלידה עזה מריחות מסוימים, לעיתים עד כדי בחילה, או לחלופין נטייה להריח חפצים ומאכלים באופן חוזר ויוצא דופן.
• מגע וטעם - קושי עם מרקמי מזון, בגדים מסוימים, תוויות או גרביים, או לחלופין חיפוש מתמשך אחר מגע חזק, לחץ או תחושות מסוימות.

קשיים בוויסות החושי שכיחים גם בילדים ללא אוטיזם, ולכן חשוב לבחון אותם כחלק מהתמונה ההתפתחותית הכוללת.

ומה לגבי ילד שהתפתח באופן תקין ופתאום חל שינוי?

אחד הסימנים החשובים שמחייבים בירור הוא אובדן של יכולות שכבר נרכשו. למשל, פעוט שכבר השתמש במילים מסוימות ומפסיק להשתמש בהן, ילד שנהג לנפנף לשלום או להצביע ומפסיק לעשות זאת, או ילד שהיה פעיל יותר מבחינה תקשורתית ובהדרגה נעשה פחות מעורב בסביבתו.

נסיגה התפתחותית אינה מעידה בהכרח על אוטיזם, ויש לה גם סיבות אפשריות אחרות. עם זאת, אובדן ברור של יכולות תקשורתיות, שפתיות או התפתחותיות מחייב פנייה לבירור רפואי והתפתחותי בהקדם.

האם ולמה חשוב לאתר אוטיזם בגיל צעיר?

בגיל הרך המוח נמצא בתהליך מואץ של התפתחות ולמידה. איתור מוקדם של אוטיזם מאפשר להבין טוב יותר את הצרכים של הילד ולהתחיל בהתערבות מותאמת כבר בשלבים הראשונים של ההתפתחות.

התערבות מוקדמת יכולה לסייע בכמה תחומים:

• קידום התקשורת והשפה – חיזוק היכולת להביע רצונות, לשתף בחוויות ולתקשר עם הסביבה.
• פיתוח מיומנויות חברתיות ומשחק – סיוע בפיתוח משחק הדדי, הבנת מצבים חברתיים ויצירת קשרים.
• התאמת הסביבה לצורכי הילד – הבנת הרגישויות והקשיים שלו, והפחתת מצבים הגורמים להצפה ולתסכול.
• תמיכה והדרכה להורים – מתן כלים מעשיים להבנת הילד, להתמודדות עם אתגרי היום־יום ולקידום התפתחותו.

חשוב לזכור שהמטרה אינה לשנות את אישיותו של הילד, אלא לעזור לו לפתח את יכולותיו, להתמודד עם הקשיים ולתפקד בצורה מיטבית בסביבתו.

איך ומתי מתבצע אבחון אוטיזם?

כאשר עולה חשד לאוטיזם, מומלץ לפנות לרופא הילדים ולהתייעץ לגבי הצורך בהפניה להערכה התפתחותית. האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים (AAP) ממליץ על בדיקות סקר לאוטיזם בגיל 18 ובגיל 24 חודשים, כחלק מהמעקב ההתפתחותי השגרתי. עם זאת, כאשר עולה חשד בגיל צעיר יותר, אין צורך להמתין לגילים אלה כדי לפנות לבירור.

בישראל, אבחון אוטיזם בילדים כולל הערכה רפואית על ידי רופא מומחה בתחום (נוירולוגי ילדים או פסיכיאטר) והערכה פסיכולוגית על ידי פסיכולוג המוסמך לאבחון אוטיזם.

במהלך האבחון נאסף מידע מפורט על ההתפתחות המוקדמת של הילד, על התקשורת, השפה, המשחק וההתנהגות שלו. בנוסף נערכות תצפיות והערכות קליניות, לעיתים באמצעות כלי אבחון ייעודיים כמו ADOS-2 וראיונות מובנים עם ההורים כמו ADI-R.  בהתאם לצורך נאסף גם מידע מהצוות החינוכי ומהמטפלים המלווים את הילד.

האבחון יכול להתבצע במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים, במסגרות רפואיות מתאימות בבתי החולים או באופן פרטי.

לסיכום – מתי כדאי לפנות לבדיקה בחשד לאוטיזם?

כהורים, אתם מכירים את ילדכם טוב מכולם. אם משהו בהתפתחות שלו מעורר אצלכם שאלה, אם אתם מרגישים שהוא מתקשר בצורה שונה מבני גילו, או אם אתם מזהים כמה מהסימנים שתוארו כאן, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או עם איש מקצוע בתחום התפתחות הילד. 

זכרו שסימן בודד אינו אומר בהכרח שהילד על רצף האוטיזם, וגם לא כל איחור התפתחותי קשור לאוטיזם.

המטרה של איתור מוקדם אינה להדביק לילד תווית, אלא להבין טוב יותר את הצרכים שלו, ולתת לו ולמשפחתו את התמיכה המתאימה, מוקדם ככל האפשר.