הפרעת קשב וריכוז במבוגרים – עקרונות הטיפול התרופתי

אדם עם הפרעת קשב עשוי להתקשות לא רק במהלך ישיבה בעבודה, אלא גם בתכנון הבוקר, בנהיגה, בניהול משק הבית, בהתנהלות עם הילדים, בביצוע סידורים ובקבלת החלטות בשעות אחר הצהריים והערב. 

בהתאם לכך, במקרים רבים יש יתרון משמעותי לתכשירים בעלי שחרור מושהה או ממושך, אשר מאפשרים השפעה טיפולית לאורך חלק גדול מיום הפעילות. ההנחיות של NICE ממליצות לשקול תכשירים בשחרור מושהה הניתנים פעם ביום, בין היתר בשל נוחות השימוש, שיפור ההיענות לטיפול, פרופיל פרמקוקינטי יציב יותר והפחתת הסיכון לשימוש לא נכון או להסטת התרופה.

המשמעות הקלינית היא שאין הכרח "לטפל רק בשעות העבודה". מטרת הטיפול היא לאפשר למטופל תפקוד טוב יותר במהלך היום כולו. יש להתאים את משך הפעולה לצורכי המטופל, לשגרת יומו ולתופעות הלוואי. במקרים מסוימים ניתן להשתמש בתכשיר קצר־טווח או בשילוב של תכשיר ממושך עם תוספת קצרה בשעות מאוחרות יותר, בהתאם להחלטה רפואית.

התרופות הממריצות כטיפול בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים

התרופות הממריצות הן הקבוצה בעלת בסיס הראיות המשמעותי ביותר לטיפול ב-ADHD במבוגרים, כאשר שתי הקבוצות המרכזיות הן מתילפנידאט ותכשירי אמפטמין. תרופות אלה משפיעות על מערכות הדופמין והנוראדרנלין במוח ובכך עשויות לשפר קשב, תפקודים ניהוליים, שליטה בדחפים ויכולת להתמיד במשימות.

בבחירת תכשיר למבוגר יש להעדיף פורמולציה ארוכת טווח, במיוחד כאשר נדרשת השפעה רציפה במהלך יום העבודה והחיים האישיים. לתכשירים אלה יתרון של נטילה חד יומית והפחתת התנודות בין שיא ההשפעה לדעיכתה. בנוסף, נטילה חד יומית יכולה להקל על התמדה בטיפול ולהפחית את הצורך בנטילת תרופה במהלך יום העבודה.

את הטיפול יש להתחיל במינון מתאים ולבצע טיטרציה הדרגתית, תוך בחינת התגובה הקלינית ותופעות הלוואי. המטרה אינה להגיע למינון המרבי האפשרי, אלא למינון הנמוך ביותר שמספק שיפור משמעותי ומתמשך בתפקוד, תוך שמירה על סבילות טובה. 

בערך 70% מהמבוגרים יחוו באופן מיידי ירידה בתסמינים תחת טיפול בתרופות ממריצות כאשר האפקט מורגש תוך שעה מנטילת התרופה. עם זאת התגובה מאוד אינדיבידואלית. כ- 40% מהמטופלים מגיבים לשתי הקטגוריות של התרופות הממריצות, בעוד 40% מגיבים רק לאחת. רושם לפי מחקרים מסוימים להעדפה כללית לאמפטמינים במבוגרים.

טרם תחילת הטיפול מומלץ לערוך תיאום ציפיות, תוך כמה זמן התרופה משפיעה, מה משך השפעתה ומה תופעות הלוואי, וכן לוודא התאמת של התרופה לכל מטופל והרקע הרפואי שלו. התרופות אינן תרופות פלא המעלימות את הפרעת הקשב והריכוז, אך הן יכולות לסייע באופן משמעותי בהורדת רמת המוסחות והאי שקט, בלמידה לטווח זמנים ארוך יותר, ולריכוז איכותי יותר.  

תרופות שאינן ממריצות כטיפול להפרעת קשב וריכוז במבוגרים

כאשר טיפול ממריץ אינו מתאים, אינו נסבל, אינו יעיל מספיק או כאשר קיימים שיקולים קליניים מיוחדים, ניתן לשקול תרופות שאינן ממריצות. בין האפשרויות נמצאת אטומוקסטין, ובמדינות מסוימות קיימות אפשרויות נוספות. לתרופות אלה מנגנון פעולה שונה, ובדרך כלל השפעתן מתפתחת בהדרגה יותר מאשר זו של התרופות הממריצות.

בתרופות אלו נדרשים 1 עד 4 שבועות של מתן רציף כדי להשיג השפעות טיפוליות. תרופות SNRI שאושרו, אטומוקסטין (סטרטרה) ווילוקסאזין (קוולברי) מאושרים ל-ADHD במבוגרים ע"י מנהל התרופות האמריקאי. בארץ ניתן להשיג אטומוקסטין.

תרופה חדשה להפרעת קשב וריכוז (ADHD) שאושרה ביולי 2026 על ידי ה-FDA. זוהי התרופה הראשונה מסוגה (NDSRI) שמשפיעה בו זמנית על שלושה מוליכים עצביים במוח: נוראפינפרין, דופמין וסרוטונין.

תרופה נוספת בשימוש בטיפול בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים, שאינה רשומה בהתוויה לטיפול היא נוגד הדיכאון בופרופיון (וולבוטרין) מעכב ספיגה מחדש של נוראפינפרין-דופמין סלקטיבי, נמצא בשימוש נרחב מחוץ לתווית, במיוחד עבור מטופלים עם דיכאון, חרדה או תלות נלווים.

הבחירה התרופתית צריכה לקחת בחשבון את מאפייני המטופל ואת מחלות הרקע שלו. לפני התחלת טיפול יש להתייחס בין היתר ללחץ דם, דופק, מחלות לב, הפרעות שינה, הפרעות חרדה או מצב רוח, שימוש בחומרים ממכרים ותרופות אחרות שהמטופל נוטל. במהלך הטיפול יש לבצע מעקב אחר יעילות הטיפול ותופעות לוואי, כולל מדידות לחץ דם ודופק בהתאם למצב הקליני.

טיפולים לא תרופתיים בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים

טיפולים משולבים – שילוב ממריצים עם פסיכותרפיה לרוב יעיל יותר, משפר תוצאות תפקודיות ומאפשר תוצאות נמוכות יותר מינוני ממריצים, שמפחיתים תופעות לוואי.

טיפול שהוכח יעיל במטופלי קשב הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). התמקדות בטיפול פסיכולוגי ספציפי לקשב (PSYCHOEDUCATION), ארגון, התמודדות אדפטיבית ותיקון קוגניטיבי של ליקויים בסיסיים. תוכניות CBT כוללות לעיתים קרובות את בן או בת הזוג של המטופל או משפחתו לבניית אסטרטגיות התמודדות שיתופיות.

התערבויות מבוססות מיינדפולנס מראות גם יעילות קלינית לליבה תסמינים של חוסר קשב, בעוד שהראיות לטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) והיפנותרפיה חלשות יותר.

לסיכום, הפרעת קשב וריכוז במבוגר היא הפרעה כרונית בעלת השלכות על מגוון תחומי החיים, ולא רק על היכולת להתרכז במקום העבודה. לכן, כאשר נבחר טיפול תרופתי, יש חשיבות להתאמת משך ההשפעה לשעות הפעילות של המטופל. עבור מטופלים רבים, תכשיר בשחרור מושהה או ממושך, הנלקח פעם ביום, מאפשר כיסוי טיפולי רציף ונוח יותר לאורך היום, ומועדף על פני הסתמכות על מספר מנות של תכשיר קצר טווח.

עם זאת, יש להדגיש כי הטיפול צריך להיות אינדיבידואלי. לא קיימת תרופה אחת המתאימה לכל המבוגרים עם ADHD, ולא נכון לקבוע מראש שכל מטופל זקוק לכיסוי תרופתי במשך כל שעות היממה. ההחלטה על סוג התרופה, משך הפעולה והמינון צריכה להתבסס על חומרת התסמינים, דפוס התפקוד היומי, מחלות רקע, תופעות לוואי, העדפות המטופל ומעקב רפואי מסודר.

טיפול מוצלח הוא טיפול רב מערכתי ביחד עם טיפול התנהגותי לתפקודים הניהוליים, שמאפשר למטופל להיות קשוב, מאורגן ומתפקד טוב יותר לאורך חיי היומיום, ולא רק במהלך מספר שעות מוגדרות ביום.